שיעור 1- פתיחה
"ספר קטן כמות ורב איכות היה אהוב מאוד על מחברו ואף הוא עצמו היה לומדו בימי אלול מיד לאחר תפילת שחרית… מי שיסתכל בו כהוגן ימצא אור על כל מילה ומילה כך אמר לאחד מתלמידיו. ובמוצאי יוה"כ.. שמעתי מפיו הטהור שאת אורות התשובה צריך ללמוד בלי גבול", וגם אנחנו בעז"ה ניקח על עצמנו ללמוד אורות התשובה במשך כל השנה ולא רק בימי אלול.
הרב צבי יהודה באחת ההוצאות כתב בהוצאה הראשונה בשנת 1925 תרפה, 10 שנים לפני פטירת הרב קוק:
"התעוררת דרישת התשובה, המיוחדת לנו בימי הקדש הללו, וביחוד בהיות כבוד קדושת מרן אבא גאון עוזנו ומאור מופתנו נשיא הקדש שליט"א נמצא כעת ברחוק מקום מאת דבקי וזקוקי השפעת קדשו בארץ הקודש, שהיא בתכיפות חיוניתה האישית חסרה לנו כעת- היא שגרמה את הוצאתם של "אורות התשובה" האלה לאור.
שלשת הפרקים הראשונים, עם רשימת ההקדמה, נכתבו ככה באותו הסדר, שהם נתונים פה לפנינו בספר הזה בידי כקאאמו"ר הגאון שליט"א בעצמו. משם ולהלן קבצתי את הדברים מתוך קבצות אורות כתבי קדשו, וכנסתים לפרקים, שקראתים בשמות, לפי עניניהם המיוחדים – בהתאם לערכו הלמודי של הספר, שיש בו גם משום הדרכות מעשיות, במקורם נכתבו בזמנים ובמקומות שונים ומפוזרים…"
ננסה בעז"ה ללמוד את הדברים בצורה כזאת שהיא גם על הסדר וגם לפי נושאים. כלומר נעבור על הנושאים השונים ונלקט מהספר פסקאות שונות מאותו עניין ונושאים ונלמד אותם בעז"ה כך כדי לסדר לעצמנו מערכה של דברים ולהבין את תפיסתו של הרב, וכמובן שזה לא במקום ללמוד את כל הספר בצורה סדירה אלא בנוסף ללימוד הקבוע והרציף שכל אחד צריך ללמוד עם עצמו.
זה כמה אני נלחם מלחמה פנימית, ורוח חזקה דוחפת אותי לדבר על דבר התשובה, וכל רעיונותי רק בה הם מרוכזים.
"התשובה היא תופסת את החלק היותר גדול בתורה ובחיים, עליה בנויות כל התקוות האישיות והציבוריות, היא מצות ה' שהיא מצד אחד קלה שבקלות, שהרי הרהור תשובה הוא כבר תשובה, ומצד אחר הרי היא קשה שבקשות, שלא יצאה עדיין אל הפועל במילואה בעולם ובחיים."
אם 'נשאיר בצד' את המשפט הפותח שמדבר על כך שהתשובה תופסת חלק גדול בתורה ובחיים עצמם מכיוון שנתעסק בנושא זה בהמשך, ואז הרב אומר שהיא מצוות ה' (אם נפתח סוגריים על הגדרת המצווה במניין המצוות אז הרמב"ם אומר: "מצוַת עשה אחת, והוא שישוב החוטא מחטאו לפני ה' ויתודה" הוידוי אומנם קורה לאחר התשובה אבל הגדרת המצווה היא וידוי ולא תשובה ויש דיון על כך אצל שאר מוני המצוות ובפרשת ניצבים: "כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום לא נפלאית היא ממך ולא רחוקה…" וכשהמפרשים דנים על המצווה יש שאומרים שזוהי התשובה ואכמ"ל), ומדגיש שהיא מצווה קלה שבקלות (גמרא בקידושין אומרת שאדם שבא לקדש אישה ואומר "הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק גמור" האישה מקודשת למרות שכרגע הוא בגדר רשע וזה בנוי על כך שהוא קידש אותה על דעת זה שהוא צדיק גמור ועל דעת הרהורי התשובה שעשה באותו הרגע ואנו סומכים על זה והיא מקודשת), ומצד שני היא קשה שבקשות מכיוון שבפועל להוציאה מהכח אל הפועל ולעשות חזרה בתשובה עם כל מה שזה אומר זוהי עבודה קשה ולא פשוטה.
לפני שניכנס לעומק בנושא הרהורי התשובה וכדי לקבל חיזוק על הקלות של הרהור התשובה, נסתכל על פרק יד, פסקה *ד1[1] :
"עיקר הנפילות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של התשובה"
ניעזר גם בפרק ז' הנקרא "ערכם של הרהורי תשובה, ציורה ומחשבתה", ואנו פוגשים בפסקה ה' את הפתיחה: "הנני רואה איך העוונות הם עומדים כמחיצה נגד האור הבהיר הא-לוהי, הזורח ברוב זהרו על כל נשמה והם מחשיכים ומאפילים את הנשמה",
פסקה ה1: "רואים אנו בחוש, איך העוונות הם מחיצות מבדילות בינינו ובין האור של ההשגה הבהירה, ולא עוונות היחיד לבד, אלא גם עוונות הכלל, ומכל מקום אין כל זה מעכב…"
מצד אחד היא 'קשה שבקשות' זאת מכיוון שכפי הנאמר בפרק ז' הרב זצ"ל רואה איך העוונות שאנחנו עושים עומדים כמחיצה נגד האור הבהיר הא-לוהי שנמצא בעולם ונמצא באופן פנימי בכל אחד מאיתנו והוא זה שהופך את התשובה ל'קשה שבקשות',
ומאידך, "התשובה אומנם אפילו אותה שהיא מחשבית בעלמא, גם היא פועלת ישועה גדולה…"
יש להחזיק בצורה חזקה בכל התעוררות ברצון ובמחשבה שיש לנו בנושא התשובה כי היא בעלת ערך עצום. מדוע היא פועלת ישועה גדולה? אם נסתכל בפסקאות ג' וד' אולי נמצא חלק מהתשובה.
פסקה ג:
"על ידי הרהורי תשובה שומע האדם קול ה' הקורא אליו מתוך התורה ומתוך כל רגשי הלב, מתוך העולם ומלואו וכל אשר בם, וחשק הטוב הולך ומתגבר בקרבו, והבשר בעצמו, הגורם את החטא, הולך ומתעדן עד שאור התשובה חודר בו."
פסקה ד:
"הרהורי תשובה הם הם מגלים את עומק הרצון, והגבורה של הנשמה מתגלה על ידם בכל מילוי הודה ולפי גדלה של התשובה כך היא מידת החירות שלה"
הרב מסביר שקורים שני דברים בעת שקיימים הרהורי תשובה. הדבר הראשון ואותו אנו דווקא פוגשים בפסקה ד' זה מכיוון שהם מגלים את עומק הרצון. כלומר, הרהורי התשובה הם לא אלו שגורמים לרצון לתשובה אלא שהם אלו שמגלים את הרצון הפנימי והאמיתי שנמצא אצל האדם גם כאשר הוא רחוק מכך. הרהורי התשובה הם אלו שמגלים לאדם מי הוא באמת ומה הרצון הפנימי שלו.
והדבר השני, והוא גם זה שכנראה מביא את אותו עומק רצון שאנו פוגשים בפסקה ד זה מקול ה' הקורא אליו מתוך התורה, ומתוך רגשי הלב, ומתוך העולם ומלואו וכל אשר בם".
ואם נעשה ניתוח קצר של שלושת הדברים האלו אז קודם כל זו התורה שהיא הדרך של הקב"ה להתגלות לעולם והוא עובר דרך עמ"י ודרך כל אחד מאיתנו, והעוונות הם אלו שגורמים לנו להתרחק ולהרגיש כאילו התורה אינה חלק מאיתנו אבל באמת התורה אופפת את העולם, והיא קדמה לעולם והיא שייכת לעולם כולו ולהיסטוריה שלנו ולאבות האומה הכללים ואבותינו הפרטיים ובהרהורי התשובה אנו מתחברים לאותה נקודה אמיתית שקוראת לנו להתחבר אליה ומתוך כך להתחבר לקב"ה.
הדבר השני הם אלו רגשי הלב, וכאן חשוב להבחין שלא מדובר על רגש שטחי וחיצוני אלא מדובר על רגש פנימי, אותה נשמה פנימית שנמצאת בתוכנו ומרגישה את ה' ואת הא-לוהות שהיא האמת של העולם והיא קיימת בתוכנו פנימה ולמרות הקליפות שמכסים אותה מהעוונות בעת הרהורי התשובה היא חושפת את אותו עומק רצון עליו דיברנו בפסקה ד'.
הדבר השלישי הוא העולם ומלואו, הטבע וההיסטוריה שהם גילוי א-לוהי עצום שהם חלק מהקרבה לקב"ה,
והרהור התשובה תמיד ינבע ויגיע מאחד מהגורמים האלו או משלושתם יחד, והרב קוק מסביר לנו שהרהור התשובה מגיע מאחת הנקודות האלו שבהם התשובה נמצאת בעולם והיא פגשה אותך וגילתה את עומק הרצון, וזוהי מחשבה גדולה שכבר יש לה כח עצום גם כנגד כל העוונות המחשיכים וחוצצים ומרחיקים, והרהור התשובה לא נגמר באותו הרהור אלא הוא זה שמחבר אותנו וחושף אותנו לאותו גודל שנמצא בתוכנו.
נמשיך לנקודה הבאה והיא נמצאת באותו פרק (ז') בפסקה ו':
"צריכים להעמיק מאוד באמונת התשובה, ולהיות בטוח שבהרהור תשובה לבד גם כן מתקנים הרבה את עצמו ואת העולם. ומוכרח הדבר שאחר כל הרהור תשובה יהיה יותר שמח ומרוצה בנפשו ממה שהיה בתחילה. וקל וחומר כשכבר בא ההרהור לידי הסכמה של תשובה וכשהוא מחובר בתורה…."
נעמיק במשפט המודגש והוא קשור לנושא רחב יותר שניגע בו בהמשך וזה הנושא של הביטחון שיש לנו בתשובה ובשלווה והשמחה שנותנת לנו האמונה בתשובה, בכך שמכל מצב ומכל מקום תמיד אפשר לתקן ולהתקדם ולשוב וכדברי ר' נחמן 'אין שום ייאוש בעולם כלל'.
אפשר למצוא את הרעיון הזה מופיע בשני מקומות נוספים במכלול המקורות.
פרק ז', פסקה א:
טבעה של התשובה היא שהיא נותנת לאדם מנוחה וכובד ראש כאחד. היא מנחמת אותו גם בהרהור תשובה. בנקודה אחת קטנה מאורה הגדול כבר מונח אשר רם ונישא של עולם מלא, ועם זה היא מצגת לעיני רוחו תמיד חובות של השלמה המצילות אותו מזחיחות הדעת ונותנות עליו אור מתוקף הנותן ערך גדול וקבוע לחייו
מי שיש לו מודעות לרגשותיו יכול להרגיש את דברי הרב קוק בפסקה זו על עצמו ממש. אומר הרב שטבעה של התשובה הוא שיש 2 פעולות שאדם מרגיש בעת התשובה, מנוחה וכובד ראש. אפשר לחשוב שזה סותר האחד את השני כי אדם שנמצא בתנועה נפשית של מנוחה הוא חסר כובד ראש, ולהפך. אבל צריך לדעת שהדבר צריך לבוא כאחד כפי שמסביר הרב, מצד אחד יש הרהור תשובה והוא מנחם את האדם. נקודה קטנה משמחת אותנו, אדם פוגש את הרצון שלו, ראינו בפסקה ז "יהא שמח ומרוצה ממה שהיה בתחילה" אחרי כל הרהור תשובה יש הרגשה טובה ואמון בכוחותיי וביכולתי לתקן, אבל מיד לאחר מכן "היא מצגת לעיניי רוחו תמיד חובות של השלמה המצילות אותו מזחיחות הדעת ונותנות עליו אור מתוק", כלומר במקביל למנוחת הנפש, לביטחון ולשלווה מכך שתמיד אפשר לתקן, במקביל הרהור התשובה מציג בפני האדם את החובות של ההשלמה, את מה שנותר כדי להוציא מהכח אל הפועל, את העבודה שיש לי לעשות והם אלו שמצילות אותו מזחיחות הדעת, מהגאוותנות והמנוחה השלילית שיכולות להסתפק בהרהור תשובה ("האומר אחטא ואשוב אין מספקין בידו לעשות תשובה").
הרהור התשובה כאשר הוא אמיתי חושף את הרצון וכו' כפי שראינו אבל גם משאיר בפני האדם מראה של רצינות ועבודה, כובד ראש.
בחלק מההוצאות נמצאת אגרת שע"ח "ביסוד הכל ההסברה הכללית של ביטחון התשובה":
"ביסוד הכל צריכה לבוא ההסברה הכללית של בטחון התשובה, ועוצם השלווה, ושמחת עוז שצריכה להיות מתלבשת הנפש של כל איש אשר אור התשובה מאיר בנשמתו, ולכוון עם זה לבאר איך שמחת אמת זאת ונועם זיו קודש זה איננו מפר יראה חלילה, ואינו מגרע כחוט השערה מכל ההתעוררות הנפשית, הנקנית בנפש מכל מיני ציורים של יראה תתאה. אדרבה, עוד הוא מרבה את הכח התמציתי של הזהירות והזריזות הנשמתית…"
מצד אחד, ביטחון התשובה ועוצם השלווה ושמחת עוז נוגעת בכל איש אשר נגעה בו התשובה, שעלה בדעתו הרהור התשובה, אך עם זאת השמחה והנועם הללו אינם מפירים יראה, אינם יוצרים את אותה זחיחות הדעת. הרהור התשובה צריך להיות מאוזן ולחבר את שני הדברים ביחד, מצד אחד ביטחון שלם ושמחה גדולה ובאותה נשימה ידיעה ברורה במשימה העומדת לפניך ובדברים שאתה צריך ואמור לתקן. השמחה הגדולה היא בגלל הפגישה שלך עם התורה, ורגשי הלב והעולם וכו', והעבודה הקשה היא בגלל שאתה מבין את העוונות המסתירים והחוצצים.
- (מה היא הכוכבית והמספר? לאחר עריכת הספר בפעם הראשונה/השנייה, הרב צבי יהודה מצא פסקאות נוספות בקבצי הרב קוק ורצה להכניס אותם פנימה גם וכך הוא החליט להכניסם במהדורות הבאות) ↑
