בוגרים יקרים, הישיבה רואה בכם עצם מעצמיה ובשר מבשרה.
מבחנה האמיתי של הישיבה הוא לא כיצד הומה ורועש בית המדרש מתלמידים הנמצאים בין כותלי הישיבה (ובוודאי שזה חשוב שיהיה בית מדרש כזה), אלא כיצד תלמידי בית המדרש זוכים ומצליחים לחיות ולממש בחייהם בבנין משפחתם, בעבודתם, את ערכי בית המדרש שהם למדו ונבנו מהם במהלך שנות הלימודים בישיבה.
כזכור המשפט המתנוסס בחלל אוירה של הישיבה- הלקוח מאגרת קמ"ו של הראי"ה קוק זצ"ל – עוסק בכך שתפקידה המרכזי של הישיבה הינו להעמיד 'בעלי בתים תלמידי חכמים':
"תחיית התורה, המעמדת קדושתם של ישראל בכלל, ע"י גדולי תורה באמת, מיחידי סגולה, והמון רב כפי האפשרי של בעלי בתים תלמידי חכמים הגונים, צריכה להיות לעולם המגמה ההראשית בכונניותן של הישיבות … אינני קובע מסמרות שיהיו חניכי הישיבה אפילו המצויינים דוקא רבנים. אדרבא, כל חפצי הוא .. שיצאו לנו ג"כ גדולי תורה שיהיו בעלי אומנות, המתפרנסים מיגיע כפם, או אנשים מוכשרים לכל עסקי החיים, ותהיה התורה נלמדת דוקא לשמה, משום תכלית החיים שבהגיון התורה וחבתה".
כקו מנחה, וכרוח שנושבת אצל ראש הישיבה שליט"א, הבוגרים אינם עוזבים את הישיבה, אלא ממשיכים אותה בתוך החיים, את אותם ערכים, בלבוש אחר באופנים אחרים וסדרים אחרים.
כמו כן, מן הראוי שיהיה מול עינינו דברי סיומו של הרמח"ל את ספרו – "מסילת ישרים":
"וזה פשוט כי כל אדם לפי האומנות אשר בידו והעסק אשר הוא עוסק, כך צריך לו הישרה והדרכה. כי דרך החסידות הראוי למי שתורתו אומנותו, אינו דרך החסידות הראוי למי שצריך להשכיר עצמו למלאכת חבירו, ולא זה וזה דרך החסידות הראוי למי שעוסק בסחורתו. וכן כל שאר הפרטים אשר בעסקי האדם בעולם, כל אחד ואחד לפי מה שהוא, ראויים לו דרכי החסידות. לא לפי שהחסידות משתנה, כי הנה הוא שוה לכל נפש ודאי, הואיל ואיננו אלא לעשות מה שיש נחת רוח ליוצרו בו. אבל הואיל והנושאים משתנים, אי אפשר שלא ישתנו גם האמצעים המניעים אותם אל התכלית כל אחד לפי ענינו. וכבר יכול להיות חסיד גמור איש משמפני צרכו הוא בעל מלאכה פחותה, כמו מי אשר לא יפסוק מפיו הלימוד. וכתוב כל פעל ה' למענהו. ואומר "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך".
אנחנו מייעדים את אתר הישיבה שיהווה אמצעי מרכזי בקשר הבוגרים עם הישיבה, והמשכיותם של ערכי התורה בחיים.