שיעור 2- המקור לביטחון התשובה והשפעתו על האדם
כפי שראינו בשיעור הקודם באגרת התשובה הרב קוק מדבר על כך שצריך להסביר את הנושא של ביטחון התשובה ועם כל זה להבין שזה לא "מפר יראה" כדבריו, וגם בפרק ז' שעסקנו בנושא של הרהורי תשובה ראינו בתוך אחת הפסקאות שהרב קוק מדבר על היחס בין ביטחון התשובה לבין חוסר הסתירה עם הרצון להמשיך לתקן וליראה וכו'.
ננסה בשיעור הקרוב להבין את העניין ואת המקור שלו.
נפתח בפסקה כמעט מסוף הספר בפרק טז' פסקה ב':
" מחשכי ההוויה אלופים הם בפחדי שווא שמאפליהם מתפשטים בנשמות היחיד והציבור, בנפש העולם המקושר בתנאי הלחץ וחוקים מעיקים על חופשתו האמיתית. בעל התשובה מפחד שעוונותיו כבר איבדוהו ושתקוותו כבר אפסה ואינו יודע שבתוך פחדו כבר כל אורות הצלתו מונחים הם בגניזתם. פחדה הארץ גם כן ולא הוציאה את העץ בשלמותו שיהיה טעמו כטעם פריו, פחדה הלבנה מפני ההתחרות של שני מלכים בכתר אחד, מפחדת היא האנושיות מפני ערכי החופש הבהירים והרוממים, מפחד הוא כל העולם הזה מפני הופעתו של העולם הבא הנאדר בקודש. אומנם מתוך אוצר הביטחון באה השלווה והפחד סר מיסודו ו"מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב" הוא בקדושת הביטחון ימלאו פגימותיהם של העולם וכל אשר בהם, 'ביטחו בה' עדי עד, כי ביה ה' צור העולמים' "
בפסקה מיוחדת וחשובה זו אומר הרב קוק שמרגע בריאת העולם אנו נתקלים בפחד וחרדות ומביא הרב דוגמאות לחרדות שבהם הדברים התחילו.
הארץ שהייתה צריכה לתת את טעם העץ כטעם הפרי והיא פחדה ללכת בכזה 'גובה וגודל', להפוך את האמצעים למטרות. בנוסף, הלבנה ביקשה למעט את עצמה כי פחדה ששני מלכים ימלכו בכתר אחד והיא תהיה ביחד עם החמה, והדבר הכי גדול שאומר הרב "מפחד הוא העולם הזה מפני הופעתו של העולם הבא הנאדר בקודש", העולם הזה חי בחרדה מפני הסטנדרטים של העולם הבא, סטנדרטים של תיקון ושלמות.
העולם הזה הוא לא עולם הבא, הוא עם החומר והיצר, עיכובים ומניעות, קליפות ומכשולים, ובגללם הוא מפחד שהוא לא יכול להגיע למדרגת העולם הבא.
אומר הרב קוק "מחשכי ההוויה אלופים הם בפחדי שווא.. בנפש העולם המקושר בתנאי הלחץ וחוקים מעיקים על חופשתו האמיתית" וזהו הפחד מהחופש. העולם הזה הוא מוגבל, הוא דורש חיי אישות ומשפחה, ואכילה ושתייה, והרבה חומר וגשמיות בעוד העולם הבא הוא עולם בלי חומר ובלי גשמיות ובלי גבול שכל כולו רוחניות וחרות אמיתית, עולם של תשובה וההגבלות האלה של העולם הזה הם אלו שמפחידים את האדם מכך שאינו יכול להגיע למדרגה גבוהה יותר וזה משפיע על בעלי התשובה.
כמובן שאין הרב מדבר על בעלי התשובה כפי שאנו קוראים להם היום אלא בעל תשובה זה כל אדם שמתמודד עם נפילות, קשיים וירידות בעבודת ה' שלו וברגעים מסויימים הוא יכול להתמלא פחד וחשש ואף ייאוש מכך שאינו יכול לתקן ולהתקדם ולהגיע למדרגה רוחנית גבוהה יותר ולחיות אותה בתוך העולם הזה.
. אומנם מתוך אוצר הביטחון באה השלווה והפחד סר מיסודו ו"מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב" ובקדושת הביטחון ימלאו פגימותיהם של העולם וכל אשר בהם, 'ביטחו בה' עדי עד, כי ביה ה' צור העולמים' "
מהם הפגימות של העולמים? הלבנה שפחדה להיות גדולה, הארץ שפחדה להוציא טעם העץ כטעם הפרי, העולם הזה שפחד להיות במדרגת העולם הבא, וביטחון התשובה הוא זה שיתקן את כל הפגימות ובסוף אור הלבנה יהיה כאור החמה וטעם העץ יהיה כטעם הפרי ("עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת"[1]), והפערים בין העולם הזה לעולם הבא יצטמצמו וכו' והכל בזכות ביטחון התשובה.
זה המקור לפחד שיש בעולם לאנשים ולבעלי תשובה בפרט והוא נובע מיסודות העולם (לבנה, ארץ וכו'), אבל מאיפה ביטחון התשובה מקבל את היציבות והבהירות שאותה תשובה היא דבר אפשרי?
(שאלת אהרון ווינט- האם מסתכלים על החוקים כעול או כעזרה ומשהו שמקל? הרב גבריאלי עונה שחוקים אלו באו לטובתנו כמובן אבל הם יכולות להקשות ולהעמיס. לדוגמא אדם שנופל בתאוות האכילה יכול להרגיש צער על כך שנברא כך, אלו חוקים שמגבילים ויכולים ליצור תחושה שא"א להיות אדם רוחני עם החוקים המגבילים האלו וזו הכוונה לכך שהעולם הזה מפחד מהעולם הבא, והדבר טוב ויש לעיין מאיפה הוא בא.]
ננסה לעיין בפרק ו' פסקה ב':
"התשובה היא תמיד שרויה בלב אפילו בעת החטא עצמו התשובה גנוזה היא בנשמה והיא שולחת את קוויה שהם מתגלים אח"כ בעת שבא הנוחם הקורא לתשובה. בעומק ההוויה של החיים המציאותיים מונחת התשובה מפני שהיא קדמה לעולם וטרם שבא החטא כבר מוכנת התשובה ממנו, על כן אין דבר בטוח בעולם כמו התשובה וסוף הכל לשוב לתיקון וק"ו שישראל מובטחים ועומדים לעשות תשובה להתקרב אל הרצון המקורי שלהם להגשים בחיים את טבע נשמתם, למרות כל קירות הברזל העוצרים, החוצצים בעד התגלותו של טבע איתן זה"
בניגוד לחשש ולפחד, בניגוד למה שראינו קודם שגרם לנו לחשוב אולי ההתקדמות הרוחנית והתשובה אינם אפשריים פה אומר הרב קוק שאין דבר בטוח בעולם כמו התשובה וכדי להבין מדוע נפתח בהסבר קצר של נושא אחר שנראה לנו שהרב קוק רומז לו.
מדובר על הנושא הקבלי הנקרא 'קו וצמצום'.
לפני שנבראו כל העולמות, האינסוף, הבורא יתברך (מה שאפשר לדבר עליו כמובן) הוא היה האינסוף והוא מילא את כל המציאות, ומכיוון שהוא רצה לברוא עולם וא"א לברוא עולם מכיוון שהכל א-לוקות והיא מאירה את העולם כולו באותו אור א-לוהי, אז הקב"ה צמצם את נוכחותו ויצר חלל פנוי שברגע נתון אין בו א-לוהות בכלל כדי שהבריאה תהיה בעלת מקום בפני עצמה אחרת לא יהיה לה קיום בפני עצמה ובחירה חופשית (בהמשך לשאלה מדוע אנחנו צריכים את החומר ולתשובה של הבחירה החופשית של הבחירה לקחת את החומרי ולהכניסו לרוחני), ומכיוון שהחלל הפנוי הזה לא יכול להתקיים יותר מכביכול שברירית שנייה שבה הוא פנוי מא-לוהות אז מיד הקב"ה מחזיר את הא-לוהות לתוך אותו חלל פנוי דרך דבר שנקרא 'קו'.
הקו הוא כעין צינור דק מאוד שממנו נכנס אור א-לוהי מצומצם שמגיע מן הא-לוהות שמסובבת את כל החלל הפנוי וזה נכנס לתוך אותו חלל, הא-לוהות נכנסת חזרה פנימה ובוראת את כל העולמות ואכמ"ל בסדר בריאת העולמות וכו'.
"התשובה היא תמיד שרויה בלב אפילו בעת החטא עצמו התשובה גנוזה היא בנשמה והיא שולחת את קוויה שהם מתגלים אח"כ בעת שבא הנוחם הקורא לתשובה "
בשורש העולם שלנו, בשורש החלל הפנוי שמקביל לעולם הזה, והוא מפחד מהעולם הבא, הוא מפחד שהוא לא יכול להיתקן, הוא רואה את השלמות של העולם ההבא וחרד מכך שאינו יכול להגיע לרמה הזו בגלל המציאות החומרית של העולם הזה ואז והקב"ה מוריד ממנו את החרדה ע"י כך שהחזיר לו את הקו, החזיר לו את הא-לוהות שנמצאת בעולם הזה משורש הבריאה, העולם מראשיתו נוצר מכך שהגיע אור א-לוהי שמילא את החלל הפנוי הזה בא-לוהות, לא בצורה מלאה כדי שתהיה בחירה חופשית ואכמ"ל.
מכאן גם אנו מגיעים לתשובה לשאלה מדוע נבראנו בעולם עם ניסיונות ומכשולים ותאוות ויצרים, והתשובה היא שתכלית העולם הזה הוא שיהיה חלל פנוי מא-לוהות שישאף לא-לוהות אבל אעפ"כ היא עדיין נמצאת פה גם בחלל הפנוי הכללי וגם בתוך כל אדם ואדם וק"ו בתוך האדם הישראלי שמובטחים לעשות תשובה, וכל אחד ואחד מעמ"י הוא 'אבטיפוס' לעולם כולו. המלאך לפני לידתו הוא שמלמד את הולד את כל התורה בבחינת הקו של הא-לוהות והולד יוצא מבטן אימו בלי שום ידיעה,
ולכן אומר הרב קוק שהפחד והחרדה בעולם הזה מובנים וכתוצאה מזה יש חרדות נוספים בעולם ושאלות של אמון האדם בעצמו אלא שאדם שיכול להקשיב לקול הא-לוהי שנמצא בכל העולם ובשורש העולם והאדם גם בזמן החטא עצמו, הטוב הזה נמצא בו וזה נותן ביטחון מלא לגמרי. "על כן בעומק ההוויה של החיים מונחת התשובה (שקדמה לעולם) בטרם שבא החטא עוד מוכנת התשובה ממנו , על כן אין דבר בטוח בעולם כמו התשובה וסוף הכל לשוב לתיקון וק"ו שישראל מובטחים ועומדים לעשות תשובה להתקרב אל הרצון המקורי שלהם להגשים בחיים את טבע נשמתם, למרות כל קירות הברזל העוצרים, החוצצים בעד התגלותו של טבע איתן זה."
על כן אם נחבר את הנקודות השונות אז הרהור התשובה הוא חושף את האדם לכל העומק ונותן לנו ביטחון חזק ולמרות הפחד והחרדות שקיימים לבעל תשובה עלינו לזכור שכל אחד יכול וזה נמצא בשורש נשמתנו מקדמא דנא ואנחנו שייכים לשורש התיקון והעולם הזה לא צריך לפחד מהעולם הבא והוא יכול להגיע למדרגה ואנו זוכים לפגוש את זה בכל שבת שהיא 'מעין עולם הבא'. שבת מגיעה והצד החומרי תופס פחות מקום והצד הרוחני צריך לקבל יותר מקום ובהמשך עוד נעסוק בכוחה של השבת סביב נושא התשובה.
(לבקשת אחד התלמידים, מתמצת הרב בחזרה את פרק ו' פסקה ב':
האור הא-לוהי נמצא בעולם בעוצמה גדולה משורש העולם ולכן התשובה היא בטוחה. היא קדמה לעולם שלנו והיא אף קדמה לכל העולמות, היא שולחת את קוויה, האור הא-לוהי נכנס לעולם רגע לפני שנברא משהו והוא זה שברא את חסרונות העולם וממילא הוא זה שיכול להשלים אותם ועל כן התשובה היא הדבר הבטוח בעולם ועל כן אין ממה לפחד שאי אפשר לתקן ולשוב בתשובה למרות כל הפחדים שהיו עד היום (לבנה, ארץ, עולם הזה וכו') שיכלנו לחשוב שהם סימן לזה שכן צריך לפחד וביטחון התשובה יוצר את הוודאות כתוצאה משורשו של האור הא-לוהי שמונח ביסוד העולם)
התחלנו בפרק טז ועברנו לפרק ו' ועכשיו נעבור לחלקו השני של פרק ג'. פרק ג' הוא פרק יוצא דופן בספר מכיוון שהוא קודם כל פסקה אחת ארוכה ובנוסף לזה הוא פרק תיאורי שבו הרב מתאר שתי הרגשות שיכול אדם להיפגש בהם בחיים שלו.
הרגשה אחת שבה לא נעסוק כעת היא הרגשה של אדם שמודע לחטאים מסויימים שעשה ויודע מול מה הוא מתמודד ואיך להתגבר והרב מתאר איך הוא מתגבר.
ההרגשה האחרת היא הרגשה של אדם מסוג אחר ובה נעסוק כעת:
"וישנה עוד הרגשת תשובה, סתמית כללית. אין חטא או חטאים של עבר עולים על ליבו, אבל בכלל הוא מרגיש בקרבו שהוא מדכא מאוד, שהוא מלא עוון, שאין אור ה' מאיר עליו, אין רוח נדיבה בקרבו, ליבו אטום, מידותיו ותכונות נפשו אינן הולכות בדרך הישרה והרצויה, הראויה למלאות חיים הגונים לנפש טהורה, השכלתו היא גסה, רגשותיו מעורבבים בקדרות וצימאון שמעורר לו גיעול רוחני. מתבייש הוא מעצמו, יודע הוא כי אין א-לוה בקרבו וזאת היא לו הצרה היותר גדולה, החטא היותר איום. מתמרמר הוא על עצמו, אינו מוצא מנוס מפח מוקשים שלו, שאין לו תוכן מיוחד, רק הוא כולו כמו נתון בסד"
מתאר הרב קוק הרגשה מאוד מעניינת של אדם שלא יודע להגדיר חטא מסויים שהוא עשה אך מצד שני הוא בתחושת מרמור, "באסה", מרגיש ריחוק מה' וזה בא לידי ביטוי בהמון תחומים.
"מתוך מרירות נפשית זו באה התשובה כרטיה של רופא אומן. הרגשת התשובה ועומק ידיעתה, סמיכותה הגדולה בעומק הנפש, בסתר הטבע, ובכל חדרי התורה, האמונה והמסורת, בכל כוחה היא באה וזורמת בתוך נפשו. ביטחון עוז ברפואה, בתחיה הכוללת, שהתשובה מושיטה לכל הדבקים בה, מעביר עליו רוח חן ותחנונים, "כאיש אשר אימו תנחמנו כן אנוכי אנחמכם". מרגיש הוא, ובכל יום ויום שעובר עליו, בהסכמת תשובה עילאה וכללית זו, הרגשתו נעשית יותר בטוחה, יותר מחורת, יותר מוארה באור השכל ויותר מתבארת על פי יסודי תורה. והנה הוא הולך ונוהר, פני הזעם חלפון, אור רצון בא וזורח. הוא מתמלא עוז, עיניו מתמלאות אש קודש, לבבו כולו נטבח בנחלי עדנים, קדושה וטהרה חופפות עליו. אהבה אין קץ מלא כל רוחו, נפשו צמאה לה', וכמו חלב ודשן תשבע מצמאונה זה גופו. רוח הקודש מקשקשת לפניו כזוג והוא מבושר שנמחו כל פשעיו, הידועים ושאינם ידועים, שהוא נברא מחדש בריה חדשה, שכל העולם כולו וכל העולמים התחדשו עימו, והכל אומר שירה, חדוות ה' מלא כח. "גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם ואפילו יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולעולם כולו".
מתאר הרב קוק תהליך מאוד מעניין שאנשים רבים אולי נתקלו או יתקלו בה. אדם לא יודע לשים את האצבע על משהו מיוחד ובכל זאת אותו אדם מרגיש לא טוב ונמצא במרירות גדולה ואז אפילו לא מתואר איזה אירוע או מקרה חריג ומיוחד מפני שביטחון התשובה קיים בכל אחד ואחד מאיתנו ואין צורך להמציאו מחדש אלא שיש תקופות בחיים שהמציאות של העולם הזה מסתירה מאיתנו את אותה קרבת ה', ואין איזה משהו ספציפי אלא איזה אוסף של דברים במידות ובתאוות שיוצרים את הריחוק הזה ופתאום "מתוך מרירות נפשית זו באה התשובה כרטיה של רופא אומן", פתאום ביטחון התשובה מחזק את האדם ומרים אותו, "הרגשת התשובה ועומק ידיעתה, סמיכותה הגדולה בעומק הנפש… בכל כוחה היא באה וזורמת בתוך נפשו". בלי סיפור של אדם שזרק את הסמארטפון או עשה איזה סוויץ בחיים אלא דווקא הרגשת התשובה היא זו שמרימה את האדם.
"ביטחון עוז ברפואה, בתחיה הכוללת, שהתשובה מושיטה לכל הדבקים בה, מעביר עליו רוח חן ותחנונים"
מתוך המרחק הגדול אדם יכול להרגיש ריחוק גדול מידי, מרגיש ניתוק גדול אבל בגלל שזו לא האמת והתשובה נמצאת בפנים והא-לוהות נמצאת בפנים ושולחת את קוויה בכל עת, הנשמה שלנו כל הזמן מקבלת הארות מהאור אינסוף שמקיף אותה (לכל אחד מאיתנו יש אור פנימי ואור מקיף, אותו אור מקיף זה אותו אור א-לוהי ששולח ניצוצות פנימה לתוך הנשמה והרוח וזה מגיעה גם לגוף) ואז אותו אדם נרגע, הוא פתאום מתמלא רוח חן, אותה הרגשת תשובה מגיעה אליו בכל כוחה וזורמת בתוך נפשו ומקרבת אותו לה' (ויש עוד תהליך שהוא צריך לעבור כמובן אבל המפגש עם ביטחון התשובה זה משנה את כל ההרגשה וממילא את כל החיים והעשייה ומקרב את אותו אדם לה').
- גמרא בבלי במס' מקומות בש"ס ↑
