אורות התשובה בלי גבול | 3 – איך התשובה היא הכוח המניע את העולם | הרב גבריאלי

שיעור 3- התשובה ככח שמניע את העולם

השיעור מחולק לשני חלקים כאשר החלק הראשון הוא תיאור של הרב על המציאות הזו שבה התשובה היא שמניעה את העולם הרוחני ואת העולם הגשמי, והחלק השני ננסה לעיין ולהבין מה המקור של המציאות הזו.

בחלק הראשון נתחיל במס' פסקאות קצרות שמתארות את התשובה ככח שמניע את העולם, בפרק ה' אנו פוגשים שני פסקאות שעוסקות בנושא זה.

פרק ה, פסקה ד:

"רוּחַ הַתְּשׁוּבָה מְרַחֵף בָּעוֹלָם וְהוּא נוֹתֵן לוֹ אֶת עִקַּר צִבְיוֹנוֹ וּדְחִיפַת הִתְפַּתְּחוּתוֹ, וּבְרֵיחַ בְּשָׂמָיו הוּא מְעַדֵּן אוֹתוֹ וְנוֹתֵן לוֹ אֶת כָּל כִּשְׁרוֹן יָפְיוֹ וַהֲדָרו"

רוח התשובה נמצאת ומרחפת כל הזמן "והוא נותן לו את עיקר צביונו ודחיפת התפתחותו", הרב מדבר באופן כללי על כך שכל מה שזז בעולם קדימה מגיע מכוחה של התשובה, וזוהי נקודת מוצא גם אם עדיין לא מבינים מה המקור שלה וכיצד זה נעשה.

פרק ה, פסקה ג:

"הָעוֹלָם מֻכְרָח הוּא לָבוֹא לִידֵי תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה. אֵין הָעוֹלָם דָּבָר עוֹמֵד עַל מַצָּב אֶחָד, כִּי-אִם הוֹלֵךְ הוּא וּמִתְפַּתֵּחַ, וְהַהִתְפַּתְּחוּת הָאֲמִתִּית הַשְּׁלֵמָה מֻכְרַחַת הִיא לְהָבִיא לוֹ אֶת הַבְּרִיאוּת הַגְּמוּרָה, הַחָמְרִית וְהָרוּחָנִית, וְהִיא תָּבִיא אֶת אוֹר חַיֵּי הַתְּשׁוּבָה עִמָּהּ."

"אין העולם דבר עומד על מצב אחד כי אם הולך הוא ומתפתח" מסביר הרב פעם נוספת שכל ההתקדמות שיש בעולם, ההתקדמות של החיים הטבעיים- המדע, החברה, הטכנולוגיה וכו' והכל מתפתח כחלק מהסיפור של התשובה. הפסקה נפתחת ב"העולם מוכרח הוא לבוא לידי תשובה שלמה" ומסתיימת ב"והיא תביא את אור חיי התשובה עימה" ובעוד בפסקה ד' ראינו שרוח התשובה דוחף את כל העולם, בפסקה ג' אנו רואים שבסוף כל הדחיפה הזו העולם יבוא לידי תשובה שלמה. התשובה דוחפת את הכל קדימה אך היא עדיין איננה מלאה ולא כל האור של התשובה יצא מהכח אל הפועל.

בתפילה אנו מבקשים 'החזירנו בתשובה שלמה לפניך'. אנו מנסים לעשות את התשובה כגודל יכולתנו ופועלנו אך אנו מבקשים מהקב"ה שיעזור לנו לעשות תשובה שלמה ומוחלטת ואותו הדבר נמצא גם בפסקאות אלו של הרב קוק, הבסיס של התשובה נמצא ברוח העולם ורוחה של התשובה מרחפת על פני המים ודוחפת את העולם כל הזמן להתקדם ובסופו של תהליך מגיעה התשובה השלמה והעולם חי/חווה איך התשובה נמצאת בפועל בעולם.

לפני שנעבור לחלקו השני של השיעור אפשר לראות הדגמה נוספת בפרק ד' בשני פסקאות שמשלימות את הנושא שהתחלנו לראות בפרק ה'.

פרק ד, פסקה ב:

"ע"י התשובה הכל שב לאלהות, ע"י מציאות כח התשובה, השורר בעולמים כולם, שב הכל ומתקשר במציאות השלמות האלהית, וע"י הרעיונות של התשובה, דעותיה והרגשותיה, כל המחשבות, הרעיונות והדעות, הרצונות וההרגשות, מתהפכים ושבים להקבע בעצם תכונתם בתכן הקדש האלהי"

הרב מסביר את מה שהסברנו קודם גם מהצד של העולם הרוחני. הרב אומר שיש בעולם רעיונות, דעות, מחשבות, רגשות וכו' ואלו דברים שהם נחלתם גם של אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, ואעפ"כ אומר הרב קוק שמה שמניע את כל הדברים הללו זה כוח התשובה והוא הכח שמניע ומזיז את הכל "ע"י התשובה הכל שב לא-לוהות". הרעיונות, הרגשות, המחשבות, הדעות והרצונות החוליים, שאינם א-לוהיים, שנמצאים אצל כל אדם מאמין ושאינו מאמין, התשובה תגרום לכך שכל הדברים הללו ישובו ויתחברו למשמעות שלהם שזה הצד הא-לוהי הקיים בכל אדם והוא מחשבות והרגשות ודעות נעלות יותר. אבל גם בתחום של החול מה שמניע את האדם להרגיש ולחשוב וכו' זו התשובה שיוצרת את זה.

פרק ד, פסקה ג:

"התשובה הכללית, שהיא עלוי העולם ותקונו, והתשובה הפרטית, הנוגעת לאישיות הפרטית של כל אחד ואחד, עד כדי דקות הפרטים של תקוני-התשובה המיוחדים, שרוח-הקודש יודע לפרטם לפרטים היותר בודדים, הן ביחד תוכן אחד. וכן כל אותם תקוני התרבות, שעל ידם העולם יוצא מחורבנו, סדרי החיים החברתיים והכלכליים, ההולכים ומשתכללים עם תקוני כל חטא ועון מחמורים שבחמורים עד דקדוקי סופרים ומדות חסידות היותר מופלגות, כולם עושים חטיבה אחת, ואינם מנותקים זה מזה, "וכולהו לחד אתר סליקין".

כשראינו בפרק ה' פסקה ג הרב אמר "וְהַהִתְפַּתְּחוּת הָאֲמִתִּית הַשְּׁלֵמָה מֻכְרַחַת הִיא לְהָבִיא לוֹ אֶת הַבְּרִיאוּת הַגְּמוּרָה, הַחָמְרִית וְהָרוּחָנית", החומרית אלו הדברים שאומר הרב בפסקה זו. העולם, אומוה"ע מנסים כל הזמן להתפתח ולחדש, כל הזמן לייצר שכלולים טכנולוגיים, חיי החברה והתרבות משתכללים כל הזמן, אז אומנם בוודאי שיש בחומריות הזו קליפות כאלה ואחרות שהם שליליים, אבל עצם הכח והניסיון התמידי להתפתחות והשתכללות נובע מכוח התשובה שנמצא בעולם וזה מה שמתאר הרב קוק. כל תיקוני התרבות והחברה, השלטונות (דיקטטורה ודמוקרטיה), צורות החיים השונות ועוד כל מיני שינויים שיהפכו את העולם ליותר נעים ונוח ובריא- לדברי הרב הכל נובע ונדחף ע"י הכח של התשובה.

בחלקו הראשון של הפסקה מחבר הרב בין הפרט לכלל. תיארנו בנ"ל תהליכים כלליים ועולמיים, ויש גם את התיקונים שכל אדם עושה לעצמו, וההתפתחות וההשתכללות האישית, הן הרוחנית והן החומרית, של כל אדם גם היא נובעת מכוח התשובה.

והכל, הן התיקונים הפרטיים והן הכלליים, החומריים והרוחניים על כל רבדיהם ומעגליהם, בסוף "כולהו לחד אתר סליקין" כולם נובעים מכוחה של התשובה.

בחלקו השני של השיעור כפי שציינו לעיל, ננסה בעזרת שני פסקאות נוספות להבין את השורש של הדברים שהסברנו לעיל.

פרק ד, פסקה א:

"שוטפים הם זרמי התשובה, הפרטית והכללית, דמיונם כגלי שלהבות שעל גוף השמש, אשר כמלחמת-עד הם מתפרצים ועולים, והם נותנים חיים להמון עולמים וליצורים אין ספורות. אין כח לקלוט את ההמון הרב של הצבעים הרבים אשר לשמש הגדולה הזאת המאירה לעולמים כולם, שמש התשובה, מפני שטפם ורבוים, מפני מהירותם הנפלאה, מפני שהם באים ממקור החיים בעצמם, שהזמן בעצמו הוא רק אחד מהתבניות המצומצמות שלו. הנשמה היחידית והציבורית, העולמית ועולמי-העולמית, כלביאה נוראה צועקת בחבליה לתקון גמור, למציאות האידיאלית, ואנו חשים את המכאובים והם ממרקים אותנו, כמלח זה שממתיק את הבשר הם ממתיקים את כל מרורותינו. בהגות מלין אי אפשר לנו לבטא את המחשבה רחבת השחקים הזאת, יחודים אנו מיחדים, בשמות אנו מכוונים: נקודה – שמים וארץ חדשים ומלואיהם אצורים שם, אות – ועולמים מתגלים, תבות – ורבבות עולמי עד והמון יצורים, שלו ועלז מלא חדות אל אלים, מלא שלום ואמת. והנשמה הולכת ומתקנת"

השורות הראשונות, החלק הספרותי של הפסקה, הרב מתאר את הדברים כשמש בעלת גלים של אור השמש שמתפרצים ועולים עם ביטויים מרשימים, "אין כח לקלוט את ההמון הרב… מפני מהירותם הנפלאה…" וזה עוד קשור לנושא הקודם של התשובה שדוחפת את העולם וזה התיאור של הספרותי של איך זה קורה.

המשפט שאפשר דרכו להיכנס לצד הפנימי יותר הוא דברי הרב על כך ש"מפני מהירותם הנפלאה, הם באים ממקור החיים בעצמם, שהזמן בעצמו הוא רק אחד מהתבניות המצומצמות שלו".

מקור החיים עצמם הוא הקב"ה. 'התשובה דוחפת את העולם' במילים אחרות אפשר אולי לומר שהתשובה היא השליחה של הקב"ה לדחוף את העולם להתפתחות והשתכללות וזו המערכת שדרכה דוחף הקב"ה את ההתפתחות.
"שהזמן בעצמו הוא רק אחד מהתבניות המצומצמות שלו". שלו זה מקור החיים שהוא הכל, אבל הקב"ה כידוע גם ברא את המושג הקבלי שנקרא 'צמצום' ומתואר בספרי האר"י ז"ל (להרחבה ועיון נוסף ניתן לעיין ב"שיעור 2- ביטחון התשובה" באתר הישיבה שבו מופיע תקציר על המושג). יש א-לוהות אינסופית שדוחפת את הכל והיא עושה זאת דרך הבריאה של הזמן, שהוא אחד מהתבניות המצומצמות של הזמן.

איך זה עובד?

ניעזר בפרק יא, פסקה ד:

"מהלך כל היש הוא בנוי על יסוד התשובה. ההויות מתגלות בתור ירידה מאלהיות לעולמיות, – שהיא כמו השפלה ו"מיתה" נוראה – אשר כל הירידות שבעולם, מדרגה לדרגה, מרבוי כשרון וקנין למעוט כשרון וקנין, לא ישוו לה. וכל זה נעשה ע"פ המשקל העליון של שפיטת הצדק, המשערת את משפט ההויות בטרם כל יציר נברא, ויש בחסד עליון של "עולם חסד יבנה" משום מדת הגבורה והדין של רוח אלהים המרחפת על פני המים. אמנם ירידה זו הלא יסוד העליה העליונה גנוז בה, ולפני סדר זמנים היא, הרי העליה כרוכה כבר בה, ותהום רבה של המשפט והררי אל של הצדקה יחדיו ישקו. והולכים הדברים ומתבררים, שבים לאיתנם ביתר שאת ברוח האדם, שהתשובה היא חלקו ונחלתו, והיא דוגמא לכל היש ברום רוממות ובשפל תחתיות. "אדני מעון אתה היית לנו בדור ודור, בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם ועד עולם אתה אל, תשב אנוש עד דכא ותאמר: שובו בני אדם". וכל מה שאנו מתבוננים יותר עד כמה הדברים היותר פרטיים שבהויה, הרוחנית והחמרית, יש בהם משום זעירות וקמוץ של כל הכלליים, וכל קוטן יש בו צללים של גודל בעומק ישותו, שוב לא נתפלא כלל על רז התשובה החודר כ"כ לעמקי נפש האדם, וחודר הוא והולך מראשית תעופת הלך מחשבתו והשקפת עולמו עד פרטיות דיוקי מעשיו ותאורי מדותיו, והדברים הולכים וחוזרים לפעולתם במהלכים ההיסתוריים של כללות האדם. וכשנדע עוד יותר את הערך האיכותי של האדם ורוחו ואת הצביון שהוא נותן למציאות ע"י הטבעתו, מיד נביט בבהירות על היחש המזהיר של התשובה הגדולה הקוסמית, במובנה היותר רחב והיותר עמוק ויותר רם, עם תשובתו של האדם, היחידי והצבורי, שעל אופניה סובבים מתגלגלים כל תכסיסי החיים, המעשיים והרוחניים, "ממעמקים קראתיך ד"'.

"ההויות מתגלות בתור ירידה מאלהיות לעולמיות"- הצמצום הראשוני היה ירידה מטורפת מאינסוף א-לוהיות למקום בו אין א-לוהות. יש בקבלה מושג שנקרא 'מיתת המלכים'. המלכים אלו הם מלכי אדום המתוארים בסוף פרשת וישלח, וזהו מושג המקביל למושג של ספירת הכלים. זהו מושג שמתאר ירידה מאוד גדולה, ובתוך התהליך של הירידה מא-לוהיות לעולמיות יש כמה תחנות והתחנה האחרונה היא בריאת העולם וזהו סוף התהליך של הנסיקה והירידה הגדולה מהמצב שבו הכל א-לוהיות שהיא מקור החיים כולם והקב"ה התיר מקום שבו אין א-לוהיות וזוהי ירידה עצומה.

"וכל זה נעשה ע"פ המשקל העליון של שפיטת הצדק, המשערת את משפט ההויות בטרם כל יציר נברא, ויש בחסד עליון של "עולם חסד יבנה" משום מדת הגבורה והדין של רוח אלהים המרחפת על פני המים. אמנם ירידה זו הלא יסוד העליה העליונה גנוז בה"- אומר הרב שכל הירידה אותה תיארנו עכשיו היא צורך העלייה וכדי שהדבר הזה יקרה צריך שיפעלו שני כוחות- חסד וגבורה. החסד זה הרצון הא-לוהי להשפיע. הא-לוהות שמלאה את הכל והיא כולה טוב והיא רוצה להשפיע, היא אינה יכולה להשפיע אם הכל פה זה א-לוהות כי אין מי שיקבל את השפע, ולכן צריך להשתמש במידת הגבורה 'שמגבילה' בגרשיים והיא הצמצום. הקב"ה רוצה להשפיע אבל הוא מצמצם אותו ולא נותן אותו. כמשל אפשר לומר שזה כמו אבא שמאוד אוהב את בנו ורוצה לתת לו את כל בקשותיו אבל לפעמים הוא אומר לו 'לא' כדי לחנך אותו להיזהר מדברים או כדי להרוויח דברים בעצמו וכדו'.

חסד וגבורה. ירידה ירידה ירידה- לצורך עלייה. כלומר כל הצמצום הוא כדי שיהיה נבראים, שהנבראים האלה בסופו של דבר יעלו בחזרה לא-לוהות וזוהי התשובה.

נסגור את המעגלים והפינות.

כח התשובה דוחף את העולם. את הפרט, הכלל, המציאות הרוחנית והמציאות הגשמית דוחף אותה כל הזמן להתקדם. הכח הזה להתקדם מגיע מכך שבשורש העולם הקב"ה עשה את הצמצום הזה אבל הוא גם חזר עם הקו של אור א-לוהי והקו הזה הוא שדוחף את העולם לחזור לא-לוהות ממנו הוא הגיע. החלל הזה אינו נמצא באמת בחלל ריק. יש דוגמא שאנו מזכירים הרבה על המלאך שמשכיח מהתינוק בבטן אימו את כל התורה שהולד מכיר, ויש חוויות ולימודים שלעיתים אנו לומדים ומרגישים שאנו כבר מכירים זה כנראה מבטן אימנו ואותו מלאך שהשכיח מאיתנו הכל.

אנחנו כאילו ממציאים משהו חדש אבל הכל כבר נמצא בתוכנו בכח. כל שורה חדשה, כל מצווה וכל מידה חדשה שאנחנו עובדים עליה- הכל נמצא בתוכנו ואנו חוזרים למצב הראשוני שלנו. ואותו דבר גם העולם שהיה מלא בא-לוהות, והיא כאילו הסתלקה אבל היא באמת קיימת בכוח, והקב"ה עוזר לעולם לדחוף את עצמו בחזרה לאותה א-לוהות אינסופית ולאותה מדרגה עליונה.

הפסקה הזו שראינו מסבירה את מה שראינו לפני על כך שהמציאות היא מעבר מא-לוהיות לעולמיות, ומכיוון שהכל היה בעבר א-לוהיות והא-לוהיות הזו רוצה שהכל יחזור אליה אבל זה צריך לבוא ממקום של עבודה והתפתחות של העולם. גם כשנראה שהעולם יורד וחטאים וחורבן הבית וכו', תמיד זוהי ירידה שהיא לצורך עלייה. כל ירידה נועדת לעלייה וגורמת לנו להתקדם. אז אומנם העלייה אולי תהיה קשה יותר ומורכבת יותר אבל תמיד הכל נדחף ודוחף לאותה א-לוהות ובסופו של דבר הכל יגיע לתשובה שלמה ומוחלטת ולתיקון המלא.

הפסקאות הראשונות שראינו זה התיאור של השמש של התשובה דוחפת את כל מה שיש בעולם, האדם הפרטי והתהליכים הכלליים, והדברים הרוחניים והדברים הגשמיים, הכל כל הזמן נמצא בהתפתחות והשתכללות תמידית שנובעת ממקור החיים, שהזמן הוא אחד התבניות המצומצמות שלו (של מקור החיים), והזמן הוא שייך לצמצום וממנו הוא נולד, והצמצום הזה הוא הירידה שהיא מצד אחד ירידה גדולה ודרסטית ויותר מכל הירידות שאפשר לדמיין בעולם שלנו ומשברים וכו' אבל עדיין כל הירידה הזו היא צורך העלייה הכי גדולה שיש וזו תחילת התהליך של החזרה לקראת האור הא-לוהי.

 

שתפו עמוד זה

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב print
Print