שיעור 9- כיצד הופכים מזדונות לזכויות?

"אָמַר רִישׁ לָקִישׁ: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִּשְׁגָגוֹת. אִינִי? וְהָאָמַר רִישׁ לָקִישׁ: 'גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִּזְכֻיּוֹת' ? לֹא קַשְׁיָא: כָּאן מֵאַהֲבָה כָּאן מְיִּרְאָה".(יוֹמָא פּוֹ:).

כיצד הדברים עובדים שזדונות נעשות לו כזכויות, ועוד צריך לדעת שהרב קוק מסביר שזה לא בכאילו אלא מדגיש מס' פעמים ש"זדונות הופכות לזכויות ממש"?

נעיין במס' מקורות כדי לראות את העניין משורש הדברים ולהעמיק את העניין.

פרק ט', פסקה ז':

"יֵשׁ חִסָּרוֹן בִּתְכוּנָתָהּ שֶׁל הַתְּשׁוּבָה הַנְּמוּכָה, שֶׁהִיא מַחְלֶשֶׁת אֶת רְצוֹנוֹ שֶׁל הָאָדָם, וּפוֹגֶמֶת בָּזֶה אֶת אִישִׁיּוּתוֹ. וְחֶסְרוֹן זֶה מִתְמַלֵּא הוּא, כַּאֲשֶׁר בָּאָה מַחְשֶׁבֶת הַתְּשׁוּבָה לִגְמַר בִּשּׁוּלָהּ, שֶׁהֲרֵי הִיא מִתְאַחֶדֶת אָז עִם הַתְּשׁוּבָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁכָּל עִקָּר כַּוָּנָתָהּ הִיא לֹא בְּהַחְלָשַׁת הָרָצוֹן וּבִשְׁבִירַת הָאוֹפִי הָאִישִׁי שֶׁל הָאָדָם כ"א דַּוְקָא בָּאִמּוּץ רְצוֹנוֹ וְהַגְבָּרַת הָעֵרֶךְ שֶׁל אִישִׁיּוּתוֹ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הַזְּדוֹנוֹת מִתְהַפְּכוֹת לַזְּכֻיּוֹת, "וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה – עֲלֵיהֶם הוּא יחְיֶּה"

הרב קוק מסיים את הפסקה בפסוק שמראה לנו את העניין כבר בכתובים ועוסק בכך שכאשר אדם יעשה תשובה אזי עליהם הוא יחיה, אותם דברים רעים שעשה הם הופכים לדברים טובים והם מה שמחיים אותו.

אנו פוגשים בפסקה זו את התשובה 'הנמוכה' ואת התשובה העליונה יותר כאשר התשובה 'הנמוכה' זוהי התשובה שנובעת מיראת העונש ומעניינים שאינם נובעים מחרטה פנימית ועמוקה של האדם על החטא ומסביר הרב קוק שזוהי תשובה שמחלישה את דעתו של האדם ובמהלכה האדם מצר על כוחותיו השליליים שהביאו אותו לידי חטא.

לעומת זאת התשובה שמגיעה 'לגמר בישולה', אותה תשובה מאהבה שאנו מכירים, היא אינה רוצה להחליש את הרצון אלא להגבירו. אבל כאשר הגברנו את הרצון לפני כן זה הוביל לידי חטא- אז האם צריך לשבור ולהנמיך את הרצון פעם נוספת? ננסה עוד להעמיק בדברים כדי למצוא את התשובה לשאלה.

פרק יב', פסקה א:

"הַתְּשׁוּבָה מְרִימָה אֶת הָאָדָם לְמַעְלָה מִכָּל הַשִּׁפְלֻיּוֹת הַנִּמְצָאוֹת בָּעוֹלָם, וְעִם זֶה אֵינֶנּוּ נַעֲשֶׂה זָר אֶל הָעוֹלָם, אֶלָּא הוּא מְרוֹמֵם עִמּוֹ אֶת הָעוֹלָם וְאֶת הַחַיִּים*. אוֹתָן הַנְּטִיּוֹת שֶׁל הַחֵטְא הֵן מִזְדַּכְּכוֹת בּוֹ. הָרָצוֹן הָעַז, הַפּוֹרֵץ כָּל גְּבוּל, שֶׁגָּרַם לַחֵטְא, הוּא בְּעַצְמוֹ נַעֲשֶׂה כֹּחַ חַי וּפוֹעֵל גְּדוֹלוֹת וְנִשְׂגָּבוֹת לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה. וּגְדֻלָּה שֶׁל חַיִּים מִמְּקוֹר הַקֹּדֶשׁ הָעֶלְיוֹן חוֹפֶפֶת תָּמִיד עַל הַתְּשׁוּבָה וְעַל כָּל נוֹשְׂאֵי דִּגְלָהּ, שֶׁהֵם הֵם הַסֹּלֶת שֶׁל כָּל הַחַיִּים, הַקּוֹרְאִים לְתִקּוּנָם, לַהֲסָרַת מִכְשׁוֹלִים וּלְשִׁיבָה אֶל טֶבַע הַטּוֹב וְהָאֹשֶׁר הָאֲמִתִּי, אֶל הָעֶלְיוֹנִיּוּת הַנִּשְׂגָּבָה הַחָפְשִׁית בֶּאֱמֶת, הָרְאוּיָה לָאָדָם הָעוֹלֶה לְמַעְלָה עַל פִּי מְקוֹרוֹ הָרוּחָנִי וִיסוֹדוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים."

יש בדברים אלו של הרב קוק יסוד מאוד חשוב שצריך להבין.

"אוֹתָן הַנְּטִיּוֹת שֶׁל הַחֵטְא הֵן מִזְדַּכְּכוֹת בּוֹ. הָרָצוֹן הָעַז, הַפּוֹרֵץ כָּל גְּבוּל, שֶׁגָּרַם לַחֵטְא, הוּא בְּעַצְמוֹ נַעֲשֶׂה כֹּחַ חַי וּפוֹעֵל גְּדוֹלוֹת וְנִשְׂגָּבוֹת לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה"- ברמה הנקודתית והאישית של האדם שנפל בחטא אומר לו הרב קוק שבשורש רצונו של אותו אדם יש את הרצון הטוב (ואותו החטא נעשה בעידוד החיצוניות של הרצון). מסביר הרב קוק שבתשובה העליונה, התשובה שמגיעה ל'גמר בישולה' כפי שראינו בפסקה לעיל, כח הרצון חוזר לשורש הרצון שהוא הטוב מבלי לפגוע באותם כוחות ובאותו רצון.

כלומר, בניגוד לתשובה ה'נמוכה' שבה האדם מצר ומתחרט על החטא ואותה חרטה מביאה את האדם לצער על עצם הרצון, בתשובה העליונה יותר הרב קוק מנחה לקחת את כוחות הרצון ובהם להשתמש לכיוונים חיוביים.

ננסה לעיין כדי להבין איך עושים את זה אבל ננסה לפני כן לראות את המשפט הראשון של הפסקה בפרק יב' שם הרב קוק אומר דבר רחב הרבה יותר:

"הַתְּשׁוּבָה מְרִימָה אֶת הָאָדָם לְמַעְלָה מִכָּל הַשִּׁפְלֻיּוֹת הַנִּמְצָאוֹת בָּעוֹלָם, וְעִם זֶה אֵינֶנּוּ נַעֲשֶׂה זָר אֶל הָעוֹלָם, אֶלָּא הוּא מְרוֹמֵם עִמּוֹ אֶת הָעוֹלָם וְאֶת הַחַיִּים"

[הדברים אקטואליים מאוד בדורנו. אנו רואים שבחוגים מסויימים כיוון התשובה הוא הכיוון של להיעשות 'זר' לעולם. מגיע אדם חילוני שמנסה לעשות תשובה והוא מכוון לכך שכל ההיסטוריה שלו בעולם היא רדודה ושטחית וזה גורם לו (לעיתים ע"י גורמים דתיים שמעודדים את זה) לעזוב ולזרוק את הכל, להיות 'זר' לעולם שלו. הוא מתנתק מהעבודה ומהלימודים ומהמשפחה וכו' ומוחק את כל מה שהיה לפני כן.
התוצאה של דבר זה היא שמתקיים שינוי קיצוני ומהיר של בנאדם ודורש שינוי בכל תפיסת החיים של אותו אדם]

הרב קוק מציג את התשובה כדבר שאינו הופך את האדם ל'זר בעולמו' אלא מרוממת עם אותו אדם את כל העולם והחיים והסביבה שלו. לא מבטלת את כל מה שהיה עד היום אלא לוקחת את כל מה שעשה את האדם ומכווין אותו לכיוונים החיוביים והאמיתיים של דרך התורה.

וזו הדרך להפוך את הזדונות לזכויות.

לקחת את אותם כוחות החיים שהובילו לדבר רע, הם אלו שהפכו להיות המובילים לדברים טובים.

כאשר ההתייחסות לזדונות נמצאת בצער ובהכאה על חטא ומובילה לרצון להיפרד מאותם כוחות חיים אז הזדונות נהפכות לשגגות כי לא התבצע תיקון מלא אלא מדרגה מסויימת של שגגות ולא לזכויות, אך כאשר התייחסות היא בתשובה מאהבה ושימוש בכוחות החיים כלפי כיווני האמת אז הזדונות נהפכות לזכויות והם אלו שמרוממים את הדברים ומתעלים את כוחות החיים כלפי הדברים החיוביים.

במשפט אחד: תשובה מאהבה ועליונה זה חזרה לשורש הרצון שהוא כח חיובי וטוב שהוא יהיה תוסס ועוצמתי וחזק ובמקום לקחת אותו לכיוון החטא צריך לקחת אותו למקום החיובי.

נעיין עוד בדברים כדי להבינם לעומק ואת הדרכים לביצוע.

פרק ט, פסקה ח:

"הַתְּשׁוּבָה נוֹטֶלֶת אֶת הָרָצוֹן, שֶׁכְּבָר נִתְגַּשֵּׁם בְּמַעֲשֵׂה וְקָנָה לוֹ כֹּחַ הֲוָיָה שֶׁל גְּבוּרָה, עַד שֶׁשָּׁבַר כְּעֻזּוֹ גַּם אֶת הַעֹז שֶׁל הַמּוּסָר וְהָאֱמוּנָה, וּמִכֵּיוָן שֶׁהָאוּר הָאֱלֹהִי מִתְעוֹרֵר יָפֶה, וְהָרָצוֹן נֶעֱקָר מֵעִקָּרוֹ, אֵינֶנּוּ חוֹזֵר לְתֹהוּ כ"א פּוֹעֵל הוּא בְּעֻזּוֹ עַל יְסוֹדוֹ שֶׁל עוֹלָם לְהַטְבִּיעַ בַּהֲוָיָה כֻּלָּהּ רָצוֹן כַּבִּיר לְאוֹר וְטוֹב, וּזְדוֹנוֹת נַעֲשִׂים כִּזְכֻיּוֹת מַמָּשׁ."

הרב קוק אומר בצורה ברורה את הדברים שאמרנו קודם אך מוסיף לכך שרצונו הבסיסי של האדם הוא כולו "רצון כביר לאור וטוב", החטא לקח את הרצון הזה למקום לא טוב ומחזיר אותו למקום הבסיסי של הגברת אור וטוב בעולם. השאלה שצריכה להישאל היא איך העבירה עוזרת בפועל להגביר אור וטוב בעולם?

לעזרתנו, פרק ט פסקה ה:

"כְּשֶׁעוֹסְקִים בִּתְשׁוּבָה צְרִיכִים לְהַגְדִּיר בְּיוֹתֵר אֶת מַהוּתָם שֶׁל הַטּוֹב וְהָרַע, כְּדֵי שֶׁהַחֲרָטָה וְזַעֲזוּעַ הָרָצוֹן מֵחִיּוּב לִשְׁלִילָה יִפְּלוּ רַק עַל הָרַע וְלֹא עַל הַטּוֹב. וְעוֹד יוֹתֵר, שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵר אֶת הַטּוֹב הַנִּמְצָא בְּעֹמֶק הָרַע וּלְחַזֵּק אוֹתוֹ – כְּאוֹתוֹ הַכֹּחַ עַצְמוֹ שֶׁבּוֹרְחִים מִן הָרַע, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַתְּשׁוּבָה כֹּחַ פּוֹעֵל לְטוֹבָה, הַמַּהְפֶּכֶת מַמָּשׁ אֶת כָּל הַזְּדוֹנוֹת לִזְכוּיוֹת."

כאשר אדם עושה תשובה הוא צריך לשאול- מה החלק הטוב שהיה בתוך הרע?

מכיוון שהטוב נמצא בשורש האדם, הרצון הוא רצון כביר לטוב ואור בהוויה וזה נמצא בשורש, הוא כנראה גם נמצא באיזשהו מקום בתוך אותו מעשה רע שנעשה, גם אם זה אחוז קטן בתוך כל הרע, ואם מוצאים את אותו דבר טוב, אותה נקודה עמוקה, ואותה הופכים למלוא המעשה אזי יוצא שאדם הפך את הקערה על פיה והפך את החטא שנעשה בעבר לדבר טוב גדול אחר ולעיתים זה אפילו מעלה את הדברים לרמה גבוהה יותר ממה שאותו אדם היה לפני החטא.

לדוגמא. אדם פגע בחברו ליד אחרים וגרם לו לעלבון פנים. כאשר הוא מתחרט בצורה יסודית ע"י כל מרכיבי התשובה כפי שמציין הרמב"ם והוא גם נכנס לעומק העניין של בין אדם לחברו ומגיע לשורש הדברים ומבין את היותנו כנשמה אחת וגוף אחד עם איברים שונים של הגוף וצריך לעשות טוב לשני כדי שהגוף והנשמה יגדלו ויתפתחו וזה משנה לו את כל התודעה החברתית ואת העין הטובה על האחר כי הוא רק רוצה בטובתו ומבין שיש לו אינטרס אישי בטובתם של האחרים וכו', יוצא שאותו מקום שבו הוא נפל גרם לו לעשות תיקון עמוק ושלם של הרצון להתחברות ועבודה שלמה על בן אדם לחברו.

פסקה נוספת שתסגור את רצף הדברים בהם עסקנו בשיעור ובה הרב קוק מסביר איך הדברים עובדים מבחינת המהלך הא-לוהי דרך בריאת העולם והאדם וזה נמצא במס' פסקאות נוספות אצל הרב קוק.

פרק ו, פסקה ה:

"הַהֲוָיָה, הַמַּעֲשֶׂה הַבְּחִירִי שֶׁל הָאָדָם וּרְצוֹנוֹ הַקָּבוּעַ, הִנָּם שַׁלְשֶׁלֶת אַחַת גְּדוֹלָה שֶׁמֵּעוֹלָם אֵינָם נִתָּקִים אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ. חֵפֶץ הָאָדָם קָשׁוּר כְּמַעֲשָׂיו. גַּם הַמַּעֲשִׂים שֶׁל הֶעָבָר אֵינָם נִתְקַיֵּם מִמַּהוּת הַחַיִּים וְהַחֵפֶץ בִּמְקוֹרוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵין דָּבָר מִתְנַתֵּק לְגַמְרֵי, יֵשׁ בְּיַד הַחֵפֶץ לְהַטְבִּיעַ צִבְיוֹן מְיֻחָד גַּם עַל הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָבְרוּ. וְזֶהוּ סוֹד הַתְּשׁוּבָה, שֶׁבָּרָא אוֹתָהּ הקב"ה קֹדֶם שֶׁבָּרָא אֶת הָעוֹלָם. כְּלוֹמַר: הִרְחִיב אֶת כֹּחַ הַיְּצִירָה הַנַּפְשִׁית הָרוּחָנִית בֵּחוּשָׁהּ אֶל הַמַּעֲשִׂים וְהַהֲוָיָה, עַד שֶׁתִּהְיֶה תּוֹפֶסֶת בִּרְשׁוּתָהּ גַּם אֶת הֶעָבָר. הַפְּעֻלָּה הָרָעָה הוֹלֶכֶת וּמִתְגַּלְגֶּלֶת, מְסַבֶּבֶת כִּעוּר וְרַע, הֶפְסֵד וְכִלָּיוֹן, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הִטְבִּיעַ הָרָצוֹן עָלֶיהָ צִבְיוֹן חָדָשׁ. הִטְבִּיעַ עָלֶיהָ הָרָצוֹן צִבְיוֹן שֶׁל טוֹב, מִגַּלְגֶּלֶת הִיא עַצְמָהּ טוֹב וְנֹעַם, חֶדְּוָת ד' וְאוֹרוֹ."

"הַהֲוָיָה, הַמַּעֲשֶׂה הַבְּחִירִי שֶׁל הָאָדָם וּרְצוֹנוֹ הַקָּבוּעַ"- המציאות כולה (ההויה), המעשה הבחירי (אותה נפילה/חטא), והרצון הקבוע (שורש הרצון בו עסקנו במהלך השיעור)- כולם חלק מאותו מהלך גדול.

בקצרות הדברים מפאת מס' יסודות קבליים עמוקים ומעניינים שנמצאים בדברים.

יש רצון קבוע של האדם, יש טוב בעולם שהוא פנימי ויסודי שאין בו בחירה חופשית וגם אין בו רע וזה נמצא בכל אדם וזה מה שדוחף מבפנים את כל פעולות האדם. בשלב לאחר מכן יש את המעשה הבחירי שנובע גם הוא מאותו רצון פנימי/מקורי שדוחף את הכל. בשלב של הבחירה החופשית יש מאבק בין הטוב לרע כאשר לפעמים הטוב מנצח והרצון המקורי מנצח את הרצון החיצוני ולעיתים להפך.

אם נתאר זאת כתרשים אז בתחילה יש את הרצון המקורי והוא הכח שדוחף את הכל וממנו משתלשלים הרצון לרע והרצון לטוב שנאבקים בניהם. הצליח הרצון הרע להתגבר ח"ו ולעשות פעולה רעה בתחום כלשהו והוא מתחיל להתגלגל מבחינה מעשית ורוחנית ("מסבבת כיעור ורע, הפסד וכיליון…") והוא משפיע לא טוב כל עוד אותו רצון מקורי לא חזר לתפוס אותו. כלומר האדם לא התעורר לתשובה מאהבה, לא התעורר אצלו הרצון לטוב מקורי אלא נעשתה תשובה חלקית/תשובה מיראה וכו' ולכן הדברים לא נהפכים לזכויות.
אך כאשר נעשה תשובה מלאה ורצון לעקור את המעשה ממקומו משורש רשעותו ולתקן אותו בצורה שלמה בגלל ההבנה העמוקה אזי האדם חוזר לנקודת השורש המקורית שהיא הרצון המקורי והטוב העליון אותו תיארנו בהתחלה ואותה פעולה רעה שנעשתה הופכת לפעולה טובה, הזדון נהפך לזכות.