שיעור 6- תשובה במתינות או במהירות?

נראה מס' דברים מאוד מעניינים של הרב קוק בנוגע לקצב התשובה ומשכה.

נתחיל בפסקה שבה הרב קוק מסביר שאנו יוצאים מנקודת מוצא שבה יש הבדלים בין אנשים שונים.
פרק יד, פסקה יז:

"יֵשׁ שְׁנֵי אֳפָנִים שֶׁל גְּדֻלַּת מַדְרֵגָה. הָאוֹפַן הָאֶחָד מִצַּד הַמַּעֲשִׂים וְהַתַּלְמוּד, וְהָאֹפֶן הַשֵּׁנִי מִצַּד הַכִּשְׁרוֹן וְהַתּוֹלָדָה בְּשֹׁרֶשׁ הַיְּצִירָה. מִי שֶׁיְּסוֹד גְּדֻלַּת מַדְרֵגָתוֹ בָּא מִצַּד הַתַּלְמוּד וְהַמַּעֲשִׂים- כְּשֶׁיּוֹרֵד מִמַּדְרֵגָתוֹ וְצָרִיךְ לַעֲלוֹת, צָרִיךְ הוּא לֶאֱחֹז בַּמִּדּוֹת קְטַנּוֹת וְלָשׁוּב בְּהַדְרָגָה. אֲבָל מִי שֶׁיְּסוֹד גְּדֻלָּתוֹ הוּא מִצַּד כִּשְׁרוֹנוֹ בְּעִקַּר תּוֹלַדְתּוֹ מִגְּדֻלַּת נִשְׁמָתוֹ- גַּם כְּשֶׁיּוֹרֵד מִמַּעֲלָתוֹ, מִצַּד מְנִיעוֹת פְּנִימִיּוֹת אוֹ חִיצוֹנִיּוֹת, צָרִיךְ הוּא לָשׁוּב בַּגְּדוֹלָה וְחִפָּזוֹן, בִּדְלִיגָה מֵעַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, מִבְּלִי לְהִתְחַשֵּׁב עִם הַדְרָגוֹת."

הרב מחלק בפסקה זו בין אדם שנולד עם נשמה רגילה שהיא עובדת בצורה הדרגתית ויש אדם שנולד עם שורש נשמה גדול ולכן גם כאשר הוא צריך לעשות תשובה מנחה אותו הרב לעשות תשובה 'בדליגה', בקפיצה גדולה. אבל הרב מביא פה כוכבית, סייג לעניין ואומר כך:

"וּמִכָּל מָקוֹם מִצְטָרֶפֶת לָזֶה גַּם כֵּן תְּשׁוּבָה בַּמִּדּוֹת שֶׁל קַטְנוּת וְדִקְדּוּקִים פְּרָטִיִּים הַשַּׁיָּכִים לָהֶן, אֶלָּא שֶׁהֵם אֵינָן עִקַּר מְלֶאכֶת תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל מִי שֶׁשָּׁרְשׁוֹ גָּדוֹל וְנִשְׂגָּב, אֶלָּא כָּעֵרֶךְ שֶׁל סְנִיפִין הַמִּצְטָרְפִין, כְּתַבְלִין הַמְמתָּקִין וְעוֹזְרִים וּמְסַיְּעִים לַיְּסוֹד הָעִקָּרֵי, הִיא הַתְּשׁוּבָה הֲרָמָה הַגְּדוֹלָה"

אומר הרב, גם אדם שיש לו שורש נשמה גדול והוא צריך לעשות תשובה אז מצד אחד הוא צריך לעשות קפיצה גדולה ומשמעותית אבל מצד שני גם לתת את ליבו לנקודות ולפרטים, לתבלינים הקטנים בדרך, ההדרגתיים אבל הן באמת לא העיקר אלא הם נועדו לסייע ליסוד העיקרי.

נעבור כעת לפרק ב 'תשובה פתאומית ותשובה הדרגתית':

"לְגַבֵּי מָשַׁךְ זְמַנָּהּ, הַתְּשׁוּבָה מִתְחַלֶּקֶת לִשְׁנֵי חֲלָקִים : תְּשׁוּבָה פִּתְאוֹמִית, וּתְשׁוּבָה הַדְרָגִית

הַפִּתְאוֹמִית בָּאָה מִתּוֹךְ אֵיזֶה בָּרָק רוּחָנִי הַנִּכְנָס בִּנְשָׁמָה, בְּפַעַם אַחַת מַכִּיר הוּא אֶת הָרַע וְאֶת הַכָּעוּר שֶׁל הַחֵטְא וְנֶהְפַּךְ לְאִישׁ אַחֵר, וּכְבָר מַרְגִּישׁ הוּא בְּקִרְבּוֹ הִשְׁתַּנּוּת גְּמוּרָה לְטוֹבָה. תְּשׁוּבָה זוֹ בָּאָה עַל יְדֵי אֵיזוֹ הוֹפָעָה שֶׁל סְגֻלָּה פְּנִימִית, עַל יְדֵי אֵיזוֹ הַשָּׁפְעָה נִשְׁמָתִיתָ גְּדוֹלָה, שֶׁרָאוּי לְחַפֵּשׂ אֶת נְתִיבוֹתֶיהָ בְּעִמְקֵי תַּעֲלוּמָה.

וִישַׁנֶּה תְּשׁוּבָה הַדְרָגָתִית, לֹא בְּרֵיקָה הִבְרִיקָה בְּקִרְבּוֹ לְהִתְהַפֵּךְ מִן הָעֹמֶק שֶׁל הָרַע אֶל הַטּוֹב, אֶלָּא מַרְגִּישׁ הוּא שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת הוֹלֵךְ וּמֵטִיב דְּרָכָיו וְאָרְחוֹת חַיָּיו, רְצוֹנוֹ, הָלַךְ מַחְשְׁבוֹתָיו. וּבְמַהֲלָכוֹ זֶה הוֹלֵךְ הוּא וְכוֹבֵשׁ לְאַט לְאַט אֶת דַּרְכֵי הַיֹּשֶׁר, מְתַקֵּן אֶת הַמִּדּוֹת, מֵטִיב אֶת הַמַּעֲשִׂים, מְלַמֵּד אֶת עַצְמוֹ אֵיךְ לְהִתְכַּשֵּׁר יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד שֶׁהוּא בָּא לְמַעְלָה רָמָה שֶׁל זִכּוּךְ וְתִקּוּן."

יש תשובה פתאומית שבאה מתוך "ברק רוחני הנכנס בנשמה" ו"בפעם אחת מכיר הוא את הרע ואת הכיוער של החטא ונהפך לאיש אחר", ברגע אחד בן אדם "רואה את האור" שנובעת מהשפעה נשמתית גדולה, הופעה של סגולה פנימית כלשהי, וישנה התשובה ההדרגתית שאינה מורכבת מברקים ואורות גדולים אלא עבודה סיזיפית ואיטית עד למעלה רמה של זיכוך ותיקון.

ניתן לדייק בשלב זה שני נקודות חשובות:

1. בפרק יד פסקה יז' שפגשנו בתחילת השיעור, גם שם הרב מציין שמי שיש לו שורש נשמה גדול שעושה תשובה בקפיצות גדולות גם עבורו נכון יותר שלא להזניח את 'התבלינים', הסעיפים הקטנים בדרך שדורשים עבודה וגם בפרק ב' נכון לומר שזה לא או/או אלא ייתכן לפרש שהתשובה הפתאומית היא נקודת התחלה טובה יותר לתשובה או לומר שעל אף שבאותו רגע התשובה הפתאומית עשתה את העבודה יש לה לאחר מכן עבודה נוספת שקשורה לתשובה ההדרגתית.

(בהקשר זה ראוי לציין את האנשים שמתחתנים ע"י 'אהבה ממבט ראשון' בכל מיני מפגשים עם נשים וזה לעיתים קורה, אבל גם כאשר זה קורה צריך לזכור שאומנם חסכו את העבודה הראשונית ואת אתגריי הדייטים וכו' אבל צריך לדעת שזה לא פותר מעבודה קשה בחיים. זהו ברק ראשוני שמקל על ההחלטה ועל תחילת הדרך אבל בחיים עצמם יש ניסיונות רבים וצריך לעבוד כל הזמן על הזוגיות, ואפשר לומר שזה אולי אותו עיקרון שגם אם היה ברק גדול יש עבודה סיזיפית לאחר מכן).

1. מבחינה מסויימת יכול להיות שכל אדם יש לו פוטנציאל לרגעים גדולים והזדמנויות משמעותית והשאלה היא האם האדם יודע לנצל את אותו הרגע, את אותה ההזדמנות ולמנף אותה לתהליך משמעותי והתקדמות גדולה שלעיתים יכולה לקחת הרבה זמן או שבנאדם מעביר אותה הלאה.

(הרב מספר על עצמו שמלחמת שלום הגליל שבה נהרגו שבעה חיילם מתוך פלוגת שריון שבה לחם וזו חוויה טראומתית ועוצמתית שמתרחשת ביום אחד למשך שעות מסויימות (מבלי לגעת בימים שלפני ואחרי אותו קרב ספציפי) והשאלה היא איך אדם לוקח אירוע כזה. האם זה לקבל את החיים במתנה ולתפוס ולנצל אותם או שאני לא משתמש בזה כמקפצה וכמנוף להתקדמות).

כדי לסגור את הנושא הזה ספציפית אז ראוי להביא את הפסקה המוכרת מר' צדוק הכהן מלובלין בצדקת הצדיק א, א:

"רֵאשִׁית כְּנִיסַת הָאָדָם לַעֲבוֹדַת ה' צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּחִפָּזוֹן, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּפֶסַח מִצְרַיִם שֶׁהָיָה נֶאֱכָל בְּחִפָּזוֹן וְלֹא פֶּסַח דּוֹרוֹת. מִפְּנֵי שֶׁהַהַתְחָלָה לְנַתֵּק עַצְמוֹ מִכָּל תַּאֲוַת עוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא מְקֻשָּׁר בָּהֶם, צָרִיךְ לִשְׁמוֹר הָרֶגַע שֶׁמִּתְעוֹרֵר בּוֹ רָצוֹן ה' וְלַחְפֹּז עַל אוֹתוֹ רֶגַע לְמַהֵר לָצֵאת מֵהֶם, אוּלַי יוּכַל. וְאַחַר כָּךְ שׁוּב יֵלֵךְ בִּמְתִינוּת וְלָאַט, כְּדִין פֶּסַח דּוֹרוֹת"

סיכום ביניים:

יש אדם עם נשמה גדולה שחייו מלאים בקפיצות ועוצמות גבוהות ולזה מתלווה עבודה הדרגתית וכנראה זה אותו אדם שחווה את התשובה הפתאומית, ויש אדם שהוא אדם של עבודה סיזיפית ורגועה, מורכבת מהרבה שלבים בדרך.

כעת נעיין בפסקה נוספת בפרק יד, פסקה יז1:

"אֵין לְדַקְדֵּק בִּתְשׁוּבָה עַל הַהַדְרָגָה, כְּמוֹ שֶׁמְּדַקְדְּקִים בְּיֹשֶׁר הַמַּעֲשִׂים לְכַתְּחִלָּה, כִּי עַל פִּי רֹב צְרִיכִים לְדַלֵּג כַּמָּה מַדְרֵגוֹת, כְּדֵי לָשׁוּב אֶל הַמָּקוֹם שֶׁעָמְדוּ עָלָיו לִפְנֵי הַנְּפִילָה"

הרב מסביר שכאשר אדם עובד עם יושר המעשים, בצורה הדרגתית וסיזיפית, כאשר יש לו נפילה הוא לא צריך לחזור על אותם שלבים ראשוניים אלא "כי על פי רוב צריכים לדלג כמה מדרגות כדי לשוב אל המקום שעמדו עליו לפני הנפילה", אל תחזור אחורה למקום בו היית בתחילת הדרך אלא תעשה קפיצה בחזרה אל המקום בו היית לפני הנפילה למרות שזה ידרוש ממך באותו רגע קפיצה גדולה.

כאן זה נהיה מורכב ואולי אפשר לחשוב שזה סותר את מה שראינו בתחילה שם ראינו שיש חלוקה בין אדם שהוא קופץ קדימה בדילוגים לבין אדם שעולה מדרגה-מדרגה אך כעת נראה שהרב מדבר על אדם שהוא עולה מדרגה מדרגה ועל כך שיש לו שלבים, אחרי נפילה, שבהם הוא צריך לקפוץ (אולי 'בניגוד' לשורש נשמתו ההדרגתית) כמה מדרגות קדימה.

פרק יד פסקה יח:

"בְּכָל דַּרְגָּה וּבְכָל הַשָּׂגַת עוֹלָם יֵשׁ בָּהּ אוֹצָר שֶׁל קְדֻשָּׁה, וּכְשֶׁאָדָם דּוֹלֵג וְעָף בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִמַּדְרֵגָתוֹ אָז מִתְרוֹקֵן הוּא מֵהַתֹּכֶן הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַדְרָגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת שֶׁהֵן הָרְאוּיוֹת לוֹ, וּלְמַדְרֵגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְדַּבֵּק מִפְּנֵי שֶׁהֵן יוֹתֵר מִדַּי רוּחָנִיּוֹת בַּעֲדוֹ. עַל כֵּן הוּא צָרִיךְ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה בְּשִׁבְרוֹן לֵב וּבַשִּׂמְחָה אֶל הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁעָזָב, וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יִשְׁכַּח אֶת הָרֹשֶׁם שֶׁל הַמַּדְרֵגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁכִּוֵּן שֶׁעָלָה לֹא יֵרֵד וְאָז יִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה"

מה קורה בפסקה הזו?! פתאום הרב מתאר מצב שנראה הפוך ומבלגן לנו את הכל. הרב מתאר מצב שבו אדם עובד עבודה, נופל ואז הוא רוצה לקפוץ מהר מאוד למדרגה בה הוא היה לפני הנפילה אבל אומר הרב שהוא צריך להיזהר כי הוא מדלג שלבים ומנסה לקפוץ דברים שהוא לא יוכל כי הוא לא יכול להגיע לאותה נקודה ואתה תצא "קירח מכאן ומכאן" כי מחד את הקפיצה תעשה אבל לאותה מדרגה גבוהה לא תצליח להגיע, ולמדרגות החשובות עבורך בדרך אתה תוותר כי קפצת.

מה צריך לעשות לאור כל מה שראינו שנראה סותר?

אולי הרב קוק רוצה שנהיה עם מודעות עצמית ושנבין שבני אדם זה לא פס ייצור אחיד, וגם כל אדם בעצמו מורכב מתקופות שונות וממצבים שונים וצריך כל הזמן להתבונן על מי אני ומה אני ואיך נכון עבורי לעבוד כעת.

חשוב לשים לב שגם בפסקה זו הרב מסיים בכך ש"מכל מקום לא ישכח את הרושם של המדרגות העליונות שכיוון שעלה לא ירד ואז יתהפך הכל לטובה", אדם שעלה למדרגה גבוהה, נפל ולמרות שיש לו בעיה לפי הפסקה הזו לעלות לאותה מדרגה חשוב שהוא לא יישכח את הרושם של המדרגות העליונות בהן הוא היה מכיוון שזה משמש לו כמגדלאור ונקודת קצה של שאיפות, אבל כשאותו אדם רוצה לחזור לאותה נקודה הוא צריך לחשוב האם מה שנכון לו באותו שלב זה מה שראינו בפסקה יז1 שבה הרב ממליץ לקפוץ מס' מדרגות בבת אחת ולהגיע למדרגתו לפני הנפילה, או שאותו אדם חש שהוא צריך להיזהר מהקפיצה המדוברת בגלל שיש כל מיני מניעות או דברים שדורשים זהירות וחזרה על אותן מדרגות חשובות בדרך.

בחלק הראשון היה נראה שיש אנשים כאלה או כאלה וכל אדם צריך להכיר את עצמו ולפי זה לדעת אם לפעול לפי התשובה הפתאומית או ההדרגתית, אבל בחלק השני אנו מבינים שהדברים לא כ"כ חד גוניים וגם בנאדם שהוא עם שורש נשמה של תשובה בקפיצות משמעותיות צריך לשים לב שהוא לא מוותר על העבודה הסיזיפית וכו', וגם אם אדם שורש נשמה הדרגתי צריך לפעמים לקפוץ מס' מדרגות או לחילופין לחזור על אותם השלבים שעבר בדרך פעם נוספת.

(לשאלת אחד הבחורים על איך נכון לאדם שאינו שומר תורה ומצוות לחזור בתשובה, מספר ראש הישיבה שידוע על הרב צבי יהודה שהיה עובד בצורה הדרגתית עם אנשים שמתחילים לשמור תורה ומצוות עפ"י הדברים של הרב קוק שאמר שדרך התשובה בדורנו זה א. כבוד הדת (התייחסות חיובית בסיסית), ב. חיבת הדת (לא רק כבוד חיצוני אלא היכרות נעימה עם עין טובה), ג. הכרת הדת (היכרות עם תורה ומצוות ולימוד וכו') ולסיום קיום הדת (שמירת תורה ומצוות)).

נסיים בפרק יד פסקה יט:

"אֲפִלּוּ אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁאִם מָה שֶׁנִּתְעוֹרֵר בְּלִבּוֹ לְהַחְזִיק בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וּלְהִתְגַּבֵּר יוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרֵךְ מִתְגַּבֵּר בּוֹ הַיֵּצֶר הָרָע יוֹתֵר וּמַפִּילוֹ לְתַאֲוַת וְשִׁפְלוּת מִכָּל מָקוֹם לֹא יִתְחָרֵט כְּלָל עַל הִתְגַּבְּרוּתוֹ וְיוֹסִיף גְּבוּרָה עַל גְּבוּרָתוֹ וְעַל הַמִּכְשׁוֹלִים שֶׁאֵרְעוֹ לוֹ בְּדֶרֶךְ עִלּוּיוֹ יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וְיֵדַע שֶׁכָּל זֶה כָּלוּל בִּכְלָל "טָעָה בִּדְבַר מִצְוָה וּפָטוּר מֵחַטָּאת" וְלֹא יָרֵא כְּלָלֵי כִּי אִם יֵרָאֶה קְדֻשָּׁה וּתְשׁוּבָה יִקַּח מִכָּל דָּבָר"

בפסקה זו הרב מתאר אירוע נוסף שיכול לקרות לנו בחיים שבו אדם שעבד בצורה מאומצת והתקדם בצורה משמעותית ואז כפי הידוע 'כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו', נשמתו גדלה והפוטנציאל הנשמתי שלו התגבר וכך גם הכוחות השליליים התגברו ודווקא בגלל התקדמות גם היצר הרע בא לו ביתר שאת והצליח להפילו לתאוות ושפלות, ואותו אדם צריך לדעת שזה בחינה של טעות בדבר מצווה (סוגייה ממסכת שבת על אדם שהיה בדרך לדבר מצווה וחטא), זו בחינה של עסוק במצווה ואם יש נפילות בדרך, גם אם הן גדולות, הן חלק ממהלך התשובה וצריך להמשיך להתגבר.