שיעור 4- חידוש התשובה בדור הגאולה

אומר הרב קוק באגרת שע"ח ('אגרת התשובה'): "אם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה ואל דברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט לא יוכל לכוון שום דבר לאמיתתה של תורת אמת כי כל זמן מאיר בתכונתו", התשובה היא וודאי דבר נצחי אבל בסוף הדבר הנצחי הגדול נפגש עם מציאות הדור הספציפי והוא מקבל שם פנים חדשות לפי המציאות איתה התשובה היא נפגשת, וגם בהקדמה לאורות התשובה אומר הרב: "הנני מוצא את עצמי נוטה לחשוב ולדבר תמיד רק על אודותה. הרבה כתוב בתורה ובדברי חכמים על דברי אודותה אבל בדורנו עדיין הדברים סתומים וצריכים בירור" כלומר למרות אורך המילים שנכתבו על התשובה במרוצת הדורות, לדורנו הדברים דורשים ביאור מכיוון שהמציאות מתחדשת וק"ו בדורנו דור הגאולה ולכן צריך לאבחן את התשובה כפי שהיא בדורנו, דור הגאולה.

ישנם שני פסקאות מרכזיות שנעסוק בהם היום בנושא זה (התשובה בדורנו), ונתחיל בפרק ד פסקה ח:

" קוֹדֶמֶת לְכָל מִינֵי הַתְּשׁוּבוֹת, שֶׁהֵן בָּאוֹת אַחֲרֶיהָ, הִיא הַתְּשׁוּבָה אֶל כְּבוֹד ד' אַף עַל פִּי שֶׁבְּהִתְרַחֵב הָאוֹר, הַמֻּשָּׂגִים מִתְעַלִּים, עַד שֶׁהַתֹּכֶן שֶׁל כָּבוֹד עִם כָּל רָחְבּוֹ, צַר הוּא מֵהָכִיל אֶת הַשֶּׁטֶף הַגָּדוֹל שֶׁל אוֹרוֹת הַתְּשׁוּבָה, שֶׁתַּמְצִית נִקּוּדָם• יָקָר מֵחָכְמָה וּמִכָּבוֹד, וְזֶהוּ יְסוֹד הַתְּשׁוּבָה שֶׁאוֹרוֹ יִגָּלֶה בְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, וְיִכְלֹל בְּקִרְבּוֹ אֶת כָּל אָרְחוֹת הַתְּשׁוּבָה הַקְּטַנִּים מִמֶּנּוּ שֶׁכֻּלָּם בּוֹ כְּלוּלִים. בְּאוֹרוֹ הַגָּדוֹל, בְּרֵאשִׁית הִתְפָּרְצוֹ, נִרְאֶה הוּא כְּאִלּוּ דּוֹחֶה אֶת הָאוֹרָה הַקְּטַנָּה•, וּבְנֵי פָּרִיצִים קָמִים וּמִתְנַשְּׂאִים לְהַעֲמִיד חָזוֹן וְנִכְשָׁלִים, אֲבָל הַכִּשָּׁלוֹן לֹא בָּא כִּי אִם עַל יְדֵי הָאוֹרוֹת הַקְּטַנִּים שֶׁנִּרְאוּ כְּאִלּוּ נִדְּחוּ. וְהָאוֹר הַגָּדוֹל פּוֹעֵל הָלְאָה אֶת פְּעֻלָּתוֹ, וְיָדוֹ לֹא יָנִיחַ עַד אֲשֶׁר יָשׁוּב לְהִגָּלוֹת בְּכָל סְגֻלּוֹתָיו הָעֶלְיוֹנוֹת וְהַתַּחְתּוֹנוֹת. "גְּדֹר פִּרְצִי בְּבֶן פַּרְצִי וּמֵחֶדֶק לְקֹט שׁוֹשָׁן".

אומר הרב שהבסיס היסודי של החיבור לקב"ה הוא כבוד ה'. יש מאמר קצר של הרב קוק שלצערנו הורידו מכל המהדורות של אורות התשובה אך בהוצאות הישנות זה עדיין קיים וזה נקרא 'פרקי ההתקרבות של תשובת הדור', ושם כותב הרב: "ארבעת הפרקים שצריך שיקתרב על ידם אל מקור הקודש הם כבוד הדת, חיבת הדת, הכרת הדת וקיום הדת" ויש לזה המשך אבל אומר הרב שארבעת השלבים של חיבור לקודש והשלב הראשון הוא כבוד הדת, כל אדם צריך להרגיש כבוד לדת. למסורת, לדת, למנהגים. בדורנו יש אנשים שאפשר לראות אצלם זו בצורה בולטת יותר, לדוגמא אחינו הספרדים שם הכבוד לדת הוא גדול. אח"כ יש חיבת הדת, אני לא רק מכבד אלא גם אוהב, ואז יש גם את הכרת הדת, האדם מתחיל ללמוד ורק לסיום קיום הדת, רק אחרי כל התהליך מגיעים ליישום המצוות.

כבוד הדת מבטא את האמונה המסורתית, השמרנית שעמ"י לכל אורך הדורות היה עם כבוד לדת ולכבוד לדת קורא הרב קוק 'אור קטן' כי זה משהו שהוא חשוב ומשמעותי אבל הוא לא נובע מהיכרות עמוקה וכו', ובדורו של הרב קוק ובתקופת התנועה הציונית שברובה הייתה חילונית והיא כופרת בכל הנושא של הכבוד לדת ולכאורה עמ"י מתנגד לדת וכופר בה, אך אף על פי כן אומר הרב קוק שבדור הגאולה, דורו ודורנו, מבחינה חיצונית נראה כפירה והתנגדות למסורת ולכבוד הדת אך מבחינה פנימית קורה תהליך הפוך של תשובה גדולה יותר וצריך לנסות להבין מהי התשובה הגדולה הזאת.

ויש לנו רעיון להבין מהי התשובה הגדולה הזו שאנו רואים בהמשך הספר בפרק יז פסקה א שם אומר הרב קוק: "תְּחִיַּת הָאֻמָּה הִיא הַיְסוֹד שֶׁל בִּנְיַן הַתְּשׁוּבָה הַגְּדוֹלָה, תְּשׁוּבַת יִשְׂרָאֵל הָעֶלְיוֹנָה וּתְשׁוּבַת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שֶׁתָּבוֹא אַחֲרֶיהָ", ובפסקה ב: "הֶאָרַת הַתְּשׁוּבָה יֶשְׁנָהּ בְּיִשְׂרָאֵל. הִתְעוֹרְרוּת חֶפְצָהּ שֶׁל הָאֻמָּה בִּכְלָלָהּ לָשׁוּב אֶל אַרְצָהּ, אֶל מַהוּתָהּ, אֶל רוּחָהּ וְאֶל תְּכוּנָתָהּ – בֶּאֱמֶת, אוֹר שֶׁל תְּשׁוּבָה יֵשׁ בָּהּ. בֶּאֱמֶת, הַדָּבָר מִתְבַּטֵּא בְּבֵרוּר גָּמוּר בְּבִטּוּיָהּ שֶׁל תּוֹרָה: "וְשַׁבְתָּ עַד ד' אֱלֹהֶיךָ", "כִּי תָשׁוּב אֶל ד' אֱלֹהֶיך". הרב מסביר שהחזרה של עמ"י לא"י אחרי 2000 שנות גלות ובמאמצים הגדולים הנלויים לה- זוהי תשובה עליונה וגדולה מאוד וזו אמירה עמוקה של עם ישראל לרצון ולחזרה למקור חיינו גם אם בתחילה אנו לכאורה כופרים בקיום הדת בסממנים החיצוניים, אך נראה שיש דבר גדול מזה שאומר עליו הרב קוק שהוא חיובי למרות שמבחינה חיצונית הוא שלילי. כלומר זהו דבר שהורס את האמונה המסורתית שהייתה עד היום ואת הכבוד לדת אך הוא עושה זאת בגלל שהוא מביא משהו גדול יותר, מהו אותו דבר?

נעיין בפרק ד, פסקה י:

"הַחֻצְפָּה דְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא בָּאָה מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹלָם הֻכְשַׁר כְּבָר עַד כְּדֵי לִתְבֹּעַ אֶת הַהֲבָנָה, אֵיךְ כָּל הַפְּרָטִים הֵם מְקֻשָּׁרִים עִם הַכְּלָל, וְאֵין פְּרָט בִּלְתִּי מְקֻשָּׁר עִם הַגֹּדֶל הַכְּלָלִי יָכוֹל לְהָנִיחַ אֶת הַדַּעַת. וְאִם הָיָה הָעוֹלָם עוֹסֵק בְּאוֹרָהּ שֶׁל תּוֹרָה בְּמִדָּה זוֹ, שֶׁתִּתְגַּדֵּל הַנְּשָׁמָה הָרוּחָנִית עַד כְּדֵי הַכָּרַת הַקִּשּׁוּר הָרָאוּי שֶׁל הַפְּרָטִים עִם הַכְּלָלִים הָרוּחָנִיִּים, הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה, וְתִקּוּן הָעוֹלָם, הַבָּא אִתָּהּ וְעַל יָדָהּ, מוֹפִיעָה וְיוֹצְאָה אֶל הַפֹּעַל."

מסביר הרב בחלקה הראשון של הפסקה שיש תהליך כללי בעולמנו שאנשים רוצים לראות את הדברים בצורה הרמונית, כלומר הם לא רוצים לראות כל פרט ולהבינו בפני עצמו אלא הם מחפשים ורוצים להבין את הקשר בין הדברים (וזה מתאים גם למה שקורה בעולם ולהפיכתו לכפר גלובלי גדול והתפתחות הטכנולוגיה והתעשייה), ואומר הרב קוק שעולם התורה במידה מסויימת נמצא 'בפיגור' אחרי התהליך הזה שקורה בעולם באופן כללי ולא עוסקים בזה בצורה מספקת.

(בסוגריים אפשר לומר שאומנם פה הדבר לא מוזכר אך באורות התורה פרק יג' אפשר לראות מס' פסקאות שעוסקות בתורת ארץ ישראל שם אפשר וצריך לראות בתורה את החיבור בין הפרטים לכלל, לא רק 'צו צו קו לקו' כדברי הנביא אלא לנסות לראות תמונה כללית ולחבר את הפרטים כמו שאנו רואים ופוגשים היום בכל תחומי התורה, הן בתחומי הגמרא שמנסים למצוא נקודה מהותית שתסביר פרטים רבים בסוגייה אבל גם בלימוד התנ"ך אפשר לראות שמחברים היום את הפסוקים השונים ואת הנעשה בשלבים שונים ובחלקים שונים של התנ"ך ואפשר ככה להבין את הדברים בצורה משמעותית יותר. גם בלימוד הלכה אפשר לראות לדוגמא את הרב מלמד בפניני הלכה שנותן מבט ממעוף הציפור על ההלכות ועל המהות שלהן ואז אפשר להרגיש איך פרטי ההלכות מגיעים מהתמונה הגדולה ומהדבר היותר רחב)

ואומר הרב קוק שהחוצפה של עקבתא דמשיחא, אותם אנשים שהתרחקו מהתורה ולכאורה כפרו במסורת השמרנית הרגילה, נובעת מהרצון שלהם לתורה ולאור גדולים יותר. הם לא 'סתם כופרים' 'פשרנים' 'עצלנים' וכו', ואולי באמת יש כאלה שאצלם זה נובע מהצורה הזו, אך כתופעה וככלל אומר הרב קוק שזה נובע מהנקודה הזו, מהחיפוש של העולם המתחדש אחרי ההבנה "איך כל הפרטים מקושרים הם לכלל".

ונמשיך בפסקה י:

"אֲבָל כֵּיוָן שֶׁהַהִתְרַשְּׁלוּת גָּרְמָה, שֶׁאוֹר תּוֹרָה פְּנִימִית, הַטָּעוּן רוֹמְמוּת וּקְדֻשָּׁה עַצְמִית, לֹא הוֹפִיעַ בָּעוֹלָם כָּרָאוּי, בָּאָה הַתְּבִיעָה שֶׁל סִדּוּר חַיִּים כָּאֵלֶּה, שֶׁהַפְּרָטִים יִהְיוּ מוּבָנִים בְּמוּבַן הַכְּלָל, בִּזְמַן כָּזֶה, שֶׁהַגְּמָר שֶׁל גִּלּוּי הָאוֹר וּסְלִילַת הַדֶּרֶךְ לַהֲבָנָה זוֹ עֲדַיִן לֹא בָּא, וּמִזֶּה בָּאָה הַהֲרִיסָה הַנּוֹרָאָה."

למה הייתה הריסה? למה הייתא חוצפה של עקבתא דמשיחא? בעקבות ההתרשלות וזה דבר קשה לומר ואם הרב לא היה אומר אנחנו בטח לא היינו יכולים לומר. (כשהרב אומר 'אור התורה הפנימית' זה רזי תורה, זה סודות התורה וזה לימוד אמונה שזה דבר שבעבר בקושי היו לומדים)

הרב קוק אומר שיש פה אחריות למנהיגי הציבור ולרבנים הגדולים של אותם הדורות שהיו צריכים להוביל את התורה למקום משמעותי יותר וכוללני יותר.

ובחלקו האחרון של הפסקה הרב לוקח אחריות ומסביר את המשימה:

"וְאָנוּ מֻכְרָחִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּתְּרוּפָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהִיא הוֹסָפַת כֹּחַ בַּכִּשְׁרוֹן הָרוּחָנִי, עַד אֲשֶׁר הַדֶּרֶךְ אֵיךְ לְהָבִין וּלְשַׁעֵר אֶת הַקִּשּׁוּר שֶׁל כָּל עִנְיְנֵי הַדֵּעוֹת וְהַמַּעֲשִׂים הַתּוֹרִיִּים עִם הַכְּלָל הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹן יִהְיֶה דָּבָר הַמּוּבָן וְהַמֻּצָּע בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה עַל פִּי הַרְגָּשׁוֹת הַנְּפָשׁוֹת הַשְּׁכִיחוֹת"

הרב לוקח אחריות ואומר "ואנו מוכרחים", המשימה עלינו, והוא אומר שאנחנו צריכים להשתמש בתרופה העליונה, בלימוד התורה הפנימי והעמוק שישפיע על לימוד הגמרא והאמונה והתנ"ך כי כאשר אדם מלא ברעיונות ובעומקים הוא שואל שאלות ומחפש את המשמעות העמוקה גם שם, ואז אפשר להסביר את כל הפרטים עם הכלל היותר עליו וזה יהיה מובן לנפשות היותר 'שכיחות', לציבור. הנפשות השכיחות אלו הנפשות הרגילות, לאנשים הצדיקים, הבינוניים והרגילים (ר"ת ציבו"ר) כי זו האמת של התורה. האמת של התורה היא שיש גוף לתורה ויש לה נשמה ונשמה לנשמה והכל מתחבר ביחד וזהו חיבור טבעי ומתבקש. הנשמה של התורה שזה לימוד האמונה והרעיונות והחוכמה הפנימית והקבלית, עם גוף התורה שזה פרטי הסוגיות בגמרא, במשנה ובהלכה הכל חטיבה אחת וזה לימוד משמעותי שיכול להביא ולקדם בצורה משמעותית יותר.

ומסיים הרב: "וְאָז יָשׁוּב כֹּחַ הַחַיִּים הָרוּחָנִים בְּמַעֲשֶׂה וּבְדֵעָה לְהוֹפִיעַ בָּעוֹלָם, וּתְשׁוּבָה כְּלָלִית תָּחֵל לָתֵת אֶת פִּרְיָה" והוא מתכוון לכך שהכפירה והחוצפה הייתה בעקבות הדברים האלו ואם נתקן את זה נוכל להביא לעולם תשובה גדולה וזה מתחבר עם מה שראינו בפסקה ח' שם אמר הרב קוק שהאור הגדול דוחה את האורות הקטנים ובתחילה זה נראה כאילו הכל נכשל אך ברגע שנתפוס את הנקודה ונביא את אור התורה בצורה הכוללת את כל הפרטים זה משהו שיעשה פלאים וכך מתאר הרב קוק בהמשך שמתוך כל החול יבוא קודש ומתוך הפריצות יבוא עומק של תורה כי אין פה באמת רצון לפרוץ גדרים אלא רצון למשהו גדול יותר שיבוא דרך התורה וכל עוד עולם התורה לא יפרוץ ולא ילמד בצורה כוללניות אז החוצפה הזו תמשיך ועלינו לחבר בין הפרטים לכללים ולהסתכל בצורה רוחנית על המצוות ופרטי ההלכות זה יקרין החוצה ואותם אלו שיתרחקו יתקרבו מהגודל הגדול.