אורות התשובה בלי גבול |11-הדרך לחבר בין האידיאל למציאות ,בין החסרונות להשלמתם |הרב דוד גבריאלי

שיעור 11- הפער בין הרצוי למצוי (האידיאל והמציאות)

נעסוק בשיעור זה במס' פסקאות בהם הרב קוק מדבר על תהליך התשובה כתהליך שהקב"ה בראו ויצרו כדרך לצמצום הפערים בין הרצוי למצוי, בין האידיאל הנשגב לבין המציאות החסרה.

פרק ה, פסקה ו:

מִבַּלְעֲדֵי מַחֲשֶׁבֶת הַתְּשׁוּבָה, מְנוּחָתָהּ וּבִטְחוֹנָהּ, לֹא יוּכַל הָאָדָם לִמְצֹא מָנוֹחַ, וְהַחַיִּים הָרוּחָנִים לֹא יוּכְלוּ לְהִתְפַּתֵּחַ בָּעוֹלָם. הַחוּשׁ הַמּוּסָרִי תּוֹבֵעַ מֵהָאָדָם אֶת הַצֶּדֶק וְהַטּוֹב, אֶת הַשְּׁלֵמוּת, וְהַשְּׁלֵמוּת הַמּוּסָרִית כַּמָּה רְחוֹקָה הִיא מֵהָאָדָם לְהַגְשִׁימָהּ בְּפֹעַל, וְכַמָּה כֹּחוֹ חַלָּשׁ לְכַוֵּן מַעֲשָׂיו אֶל הַטֹּהַר שֶׁל אִידֵאַל הַצֶּדֶק הַגָּמוּר, וְאֵיךְ יִשְׁאַף אֶל מַה שֶּׁאֵינֶנּוּ בִּיכָלְתּוֹ כְּלָל?!

לָזֹאת, הַתְּשׁוּבָה הִיא טִבְעִית לָאָדָם, וְהִיא מַשְׁלִימַתּוּ. אִם הָאָדָם עָלוּל תָּמִיד לְמִכְשׁוֹל, לִהְיוֹת פּוֹגֵם בַּצֶּדֶק וּבַמּוּסָר, אֵין זֶה פּוֹגֵם אֶת שְׁלֵמוּתוֹ, מֵאַחַר שֶׁעִקַּר יְסוֹד הַשְּׁלֵמוּת שֶׁלּוֹ הִיא הָעֲרִיגָה וְהַחֵפֶץ הַקָּבוּעַ אֶל הַשְּׁלֵמוּת. וְהַחֵפֶץ הַזֶּה הוּא הוּא יְסוֹד הַתְּשׁוּבָה, שֶׁהִיא מְנַצַּחַת תָּמִיד עַל דַּרְכּוֹ בַּחַיִּים• וּמַשְׁלִימַתּוּ בֶּאֱמֶת.

אומר הרב בצורה פשוטה שהחוש המוסרי תובע מהאדם בכל עת את השלמות וזה מה שהאדם רוצה אך המציאות לא מאפשרת לו והוא לא תמיד מצליח להוציא את הרצון הזה לשלמות לידי ביטוי.

בעולת ראי"ה אומר הרב קוק שהצער הזה יכול להעביר את האדם מדעתו (מענייני התפילה, פסקה ו': "אנחנו חפצים מהעולם שלמות כזאת שאין המציאות המוגבלת יכולה ליתן לה, ומתוך כך היננו מוצאים את עצמנו בצרה גדולה שדאבונה יכול להעביר אותה על דעתנו ועל דעת קוננו"), אדם רוצה את הנכון ואת הטוב אבל בין הרצון לבין מה שהאדם מצליח בפועל זה פער מאוד כואב, ואומר הרב קוק שהתפילה היא חלק מהשלמת הפער הזה וחלק מהמהלך לצמצם את הפערים בין הרצוי למצוי ואצלנו אנו פוגשים את דברי הרב שמסביר על כך שהתשובה היא חלק מאותו מהלך שכן "השאיפה לשלמות היא השלמות", עצם העובדה שאדם כל הזמן מנסה לתקן ולצמצם את הפער בין הרצוי למצוי ולא מסתפק במצב בו הוא נמצא באותו רגע, תהליך התשובה הוא החיבור בין הדברים והוא יוצר מציאות דינאמית, וידועים דברי הבעל שם טוב שאדם נמצא במקום בו מחשבותיו נמצאות.
כולנו נמצאים כל הזמן בתהליך של תשובה שכן אף אחד לא מרגיש שהוא במקום בו הוא באמת רוצה להיות ולכולנו יש כל הזמן את השאיפה לשלמות וזה מה שמחבר בין הרצוי למצוי עבורנו.

זהו השלב הראשון ואפשר לראות גם בפרק ו', סוף פסקה א: "התשובה באה משאיפת המציאות כולה להיות יותר טובה ומזוככת, יותר חסינה ומעולה ממה שהיא. בתוך חפץ זה חבוי כוח חיים של התגברות על המידה המוגבלת של ההוויה ועל חולשותיה. והתשובה הפרטית של האדם היחיד וק"ו של הציבור שואבת היא את כוחה מכח חיים זה שהוא פועל תמיד בעוזו פעולה בלתי פוסקת" ואלו דברים שמחזקים את הנאמר לעיל על כך שהמציאות כולה רוצה להיות מזוככת יותר והדבר שעוזר לנו להתגבר על המציאות המוגבלת וחולשותיה- זהו תהליך התשובה. התשובה היא אותה אנרגיה פנימית שעוזרת לנו להתגבר על הקשיים ולשאוף לדבר הנכון.

בשביל להבין את העומק והרובד הנוסף בדברים, נעיין בפרק ה', פסקה ו1[1]:

"הַתְּשׁוּבָה קָדְמָה לָעוֹלָם, וּלְפִיכָךְ הִיא יְסוֹד הָעוֹלָם. שְׁלֵמוּתָם שֶׁל הַחַיִּים הִיא דַּוְקָא עִם הֶמְשֵׁךְ הִתְגַּלּוּתָם עַל פִּי טִבְעָם הָעַצְמִי. וְכֵיוָן שֶׁהַטֶּבַע מִצַּד עַצְמוֹ אֵינוֹ בַּעַל הִסְתַּכְּלוּת וְהַבְחָנָה, הֲרֵי הַחֵטְא מֻכְרָח הוּא מִצַּד זֶה. וְאֵין אָדָם צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא. וּבִטּוּל עֶצֶם טִבְעִיּוּתָם שֶׁל הַחַיִּים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם בִּלְתִּי–חוֹטֵא, זֶהוּ עַצְמוֹ הַחֵטְא הַיּוֹתֵר גָּדוֹל, "וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶש".

עַל כֵּן הַתְּשׁוּבָה מְתַקֶּנֶת אֶת הַקִּלְקוּל וּמַחֲזִירָה אֶת הָעוֹלָם וְאֶת הַחַיִּים לִמְקוֹרוֹ דַּוְקָא בְּגִלּוּי יְסוֹד עַצְמִיּוּתָם הָעֶלְיוֹן, עוֹלַם הַחֵרוּת, וְעַל שֵׁם כָּךְ מְכַנִּים שֵׁם ה' אֱלֹהִים חַיִּים"

מסביר הרב קוק שהקב"ה רוצה שאנחנו נעשה את רצונו ואת הדברים הטובים והנכונים בעולם בצורה טבעית. לחיות את רצון ה' עפ"י הפסקה הזו הוא אינו דבר נגד הטבע, "א-לוהים" בגימטריא זה "הטבע" והפסקה הסתיימה בכך שמכנים את הקב"ה "חיים", חיים זהו הרגל וטבע של האדם, אדם נורמטיבי אינו צריך להתאמץ כדי לנשום ולחיות וכך גם דרך הא-לוהים היא טבעית.

הנגזרות של דברים אלו הן שהחטאים והחסרונות הם חלק מהטבע. במסכת תענית מוזכר שאדם היושב בתענית, נזיר וכו' נקראים חוטאים לפי חלק מהדעות וזה כך משום שאותו אדם עושה משהו שהוא נוגד את הטבעיות, וידועים דברי הרמב"ם והכוזרי על כך שזה תקין להתנזר/להתענות וכו' אלו דברים טובים זמנית שנועדו לאיזון אך לא כדרך חיים כי כפי שאמר הרב קוק ביטול טבעיותם של החיים זהו החטא הגדול ביותר ולכן גם אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא.

יבואו וישאלו, האם הקב"ה רוצה שנישאר בעולם של החטא? לא ולכן גם התשובה קדמה לעולם והתשובה היא טבעית. בהמשך השיעור נראה את הפסקה על טעם העץ וטעם הפרי שמסבירה שבבריאת העולם חיי היומיום היו ברמת האידיאל, בימינו, הפרי והתוצר הסופי הוא האידיאל וכל הגזע/השורש/הענפים וכו' הם רק האמצעי/הדרך להגיע לאותה מטרה, לאותו פרי. בבריאת העולם הפער בין האידיאל ובין המציאות, בין הרצוי למצוי היה מאוד קטן. גם לאדם הראשון היה בחירה אך הבחירות היו ברמה מאוד גבוהה אך בעקבות חטא אדה"ר הפער בין הרצוי למצוי, בין האידיאל למציאות התרחב מאוד.

יוצא מכך שעלינו לחיות בתוך הטבע ולתגבר על החטא שנמצא באותו טבע דרך התשובה המובנית בתוך העולם כדבר טבעי שהיא הדרך לחבר בין הטבע הרוחני האלוהי לבין הטבע הגשמי שהקב"ה רוצה שהוא יהיה כפי שהוא. התשובה היא המנוע הפנימי של השאיפה לשלמות והיא מאפשרת לנו להתגבר על אותו פער ולחתור לחיים טבעיים שלמים.

העצמיות של החיים העליונה היא יסוד ה', האדם בנוי בצורה טבעית רוחנית שלמה, הטבע הזה מתלבש בעולם הזה בתוך טבע החיים הגשמיים והפער גדול בעקבות חטא אדה"א, אך אלו עדיין אותם חיים. החיים הטבעיים העליוניים אליהם התשובה דוחפת אינם סותרים את החיים הטבעיים הגשמיים ולכן גם כאשר אדם חוטא ונופל לעיתים הוא לעולם לא נופל אם הוא נמצא בתהליך תשובה בכל עת, כלומר רצון קבוע שלמרות כל העליות והירידות וכו' איננו זז לרגע מהרצון להתקדם ולשאוף לשלמות וכו' (כמובן שלא תחת 'אחטא ואשוב' וכו').

"שבע יפול צדיק וקם" גם בנפילה האדם הוא צדיק כי הוא נמצא בתהליך תשובה תמידי גם בעת הנפילה וגם בעת הירידה והחטא. האפשרות ליפול היא חלק מובנה מהחיים בתנאי שהוא רוצה לקום, אם הוא שואף לקום הוא צדיק וכשהוא מפסיק לשאוף לקום, כשהוא מפסיק את תהליך התשובה הוא כבר לא נקרא צדיק. (למעשה השם 'צדיק' שעליו הוא קרוי נקרא כך בעקבות תהליך התשובה שלו)

אל תאמין בעצמך עד יום מותך אומרת הגמרא על יוחנן כהן גדול שבגיל 80 כפר שכן גם בגיל 80 בנאדם שלא ישאף קדימה ולא יהיה בתהליך תשובה עם דחיפה ורצון להתקדם ולהשתפר הוא יהיה במצב של ירידה.

פרק ו', פסקה ז':

"מִתְּחִלַּת הַבְּרִיאָה רָאוּי הָיָה טַעַם הָעֵץ לִהְיוֹת גַּם הוּא כְּטַעַם פִּרְיוֹ. כָּל הָאֶמְצָעִים הַמַּחֲזִיקִים אֵיזוֹ מְגַמָּה רוּחָנִית גְּבוֹהָה כְּלָלִית, רְאוּיִים הָיוּ לִהְיוֹת מוּחָשִׁים בְּחוּשׁ נִשְׁמָתִי, בְּאוֹתוֹ הַגֹּבַהּ וְהַנֹּעַם שֶׁעֶצֶם הַמְּגַמָּה מֻרְגֶּשֶׁת בּוֹ כְּשֶׁאָנוּ מְצַיְּרִים אוֹתָהּ.

בבריאת העולם היינו מרגישים חשק לעבודת ה', תפילה ומצוות וכו' כפי שמתאווים לדבר גשמיים. הרמב"ם בספר המצוות כותב שאדם צריך להגיע לרמה שבה הוא חושק לקיים מצוות כפי שהוא חושק לאשתו גם ברמה הנפשית וגם ברמה הגופנית.

אֲבָל טֶבַע הָאָרֶץ, הִתְנוֹדְדוּת הַחַיִּים, וּלְאוֹת הָרוּחָנִיּוּת כְּשֶׁהִיא נִסְגֶּרֶת בְּמַסְגֵּר הַגּוּפָנִיּוֹת, גָּרַם שֶׁרַק טַעְמוֹ שֶׁל הַפְּרִי, שֶׁל הַמְּגַמָּה הָאַחֲרוֹנָה, הָאִידֵאָל הָרָאשִׁי, מֻרְגָּשׁ הוּא בְּנָעֵמוּ וַהֲדָרוֹ. אֲבָל הָעֵצִים הַנּוֹשְׂאִים עֲלֵיהֶם אֶת הַפְּרִי, עִם כָּל נְחִיצוּתָם לְגִדּוּל הַפְּרִי, נִתְעֲבוּ וְנִתְגַּשְּׁמוּ וְאִבְּדוּ אֶת טַעְמָם. זֶהוּ חֵטְא הָאָרֶץ שֶׁבַּעֲבוּרוֹ נִתְקַלְּלָה כְּשֶׁנִּתְקַלֵּל גַּם הָאָדָם עַל חֶטְאוֹ. וְכָל פְּגָם סוֹפוֹ לְתִקּוּן. עַל כֵּן מֻבְטָחִים אָנוּ בְּבֵרוּר, שֶׁיָּבוֹאוּ יָמִים שֶׁתָּשׁוּב הַבְּרִיאָה לְקַדְמוּתָהּ, וְטַעַם הָעֵץ יִהְיֶה כַּטַּעַם הַפְּרִי, כִּי תָּשׁוּב הָאָרֶץ מֵחַטָּאָה, וְאָרְחוֹת הַחַיִּים הַמַּעֲשִׂיִּים, לֹא יִהְיוּ גּוֹרְמִים לָחוֹץ בְּעַד הַנֹּעַם שֶׁל הָעוֹלָם הָאִידֵאָלִי, הַנִּתְמָךְ בְּדַרְכּוֹ עַל יְדֵי אֶמְצָעִים הֲגוּנִים הַמַּחֲזִיקִים אוֹתוֹ וּמוֹצִיאִים אוֹתוֹ מִן הַכֹּחַ אֶל הַפּוֹעֵל…"

ככל שהעולם יתקדם בתיקון חטא אדה"ר הפער יצטמצם ונרגיש יותר את הנעימות הטבעית שיש בחיים הטבעיים ואת צמצום הפער הזה עושה התשובה.

"הַתְּשׁוּבָה עַצְמָהּ, הַמַּזְרֶמֶת אֶת הָרוּחַ הַפְּנִימִי, אֲשֶׁר נִטְבַּע בִּמְצֻלוֹת תְּהוֹם שֶׁל הַהֶעְדֵּר וְהָפַךְ הַמַּגְמָה הָאִידֵאָלִית ע"י נְתִינַת רֶוַח לְרוּחַ הַצֶּדֶק, שֶׁנָּתַן בַּתְּחִלָּה בְּמוּעָקָה, תִּתֵּן עֹז לָרוּחַ הָאִידֵאָלִי לַחְדֹּר בְּתָקְפּוֹ גַּם בְּחֶלְקֵי כָּל הַמַּכְשִׁירִים הָרַבִּים, וּמִכֻּלָּם יֻטְעַם טַעְמוֹ שֶׁל הַזִּיו הַמְּגַמָּתִי, וְלֹא יִשָּׂא עוֹד הָאָדָם חֶרְפַּת הָעַצְלוּת בְּדֶרֶךְ הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים"

אדה"ר הביא את חרפת העצלות, הביא את הקושי הזה להתגבר על הגשמיות בשביל הרוחניות וזה יעלם כי אנחנו נרצה את זה כפי שאנחנו רוצים אוכל ומנוחה וכו' ככל שהמציאות תתקדם ואנחנו מאמינים שאנחנו נמצאים בצורה עמוקה בתוך התהליך הזה. אגב, מבחינת דברים רבים מרגישים שאנחנו בשלבים מתקדמים של תיקון חטא אדה"ר והמהפכה הטכנולוגית מורגש לנו שהיא מתחילה לצמצם את הפער.

סיכום בקצרה:

התחלנו בכך שהתשובה היא השאיפה לשלמות וזה מה שמחבר לאדם בין השאיפות שהוא רוצה להגיע לשלמות הרוחנית לבין המציאות שהוא לא מגיע לשם, בין הרצוי למצוי והתשובה היא המחברת והדוחפת להשלמת הפער.

לאחר מכן עסקנו בפסקה שמסבירה את העומק של הדברים הללו מבחינת הטבעיות שחייבת להיות בעולם ולא ביטול הטבעיות ועל הצורך לשמירה על החיים הטבעיים, ומאידך בזכות התשובה שהיא מוטבעת בנו וגם היכולת לחיות חיים רוחניים זה הטבע העמוק יותר שלנו, הטבע הא-לוהי שטבוע בנו, הרצון לחיות את החיים הא-לוהיים ומכיוון שזה טבע החיים העמוק יותר יש לו את הכח להתגבר על הטבעיות הגשמית וחטא אדה"ר הקשה עלינו שכן הפער גדל אבל ביכולתנו ובידינו לצמצם את הפער ולהגיע למצב של תיקון החטא וזיכוך החיים שבוודאי שנמצא היום בשיאו בארץ ישראל ובדור הגאולה ואנו רואים אנשים שחיים את החיים הטבעיים ועובדים אבל עושים זאת מבלי לבטל את העולם הרוחני שלהם ומעצימים את עבודת ה' שלהם.

  1. בחלק מהגרסאות הפסקאות המסומנות בכוכבים אינן נמצאות שכן נמצאו בשלב מאוחר יותר מעריכת הקובץ ונכנסו לספר בגרסאות המאוחרות שלו ע"י הרב צבי יהודה

 

שתפו עמוד זה

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב print
Print