שיעור 5- תשובת הגוף והכוחות הטבעיים
נתחיל בפסקה שבה נראה שתשובה = חיים בריאים וטבעיים, בגוף ובנפש.
פרק ה פסקה א:
"הַתְּשׁוּבָה הִיא הַהַרְגָּשָׁה הַיּוֹתֵר בְּרִיאָה שֶׁל הַנֶּפֶשׁ. נְשָׁמָה בְּרִיאָה בְּגוּף בָּרִיא מֻכְרַחַת הִיא לָבוֹא לִידֵי הָאֹשֶׁר הַגָּדוֹל שֶׁל תְּשׁוּבָה, וְהִיא מַרְגֶּשֶׁת בָּהּ אֶת הָעֹנֶג הַטִּבְעִי הַיּוֹתֵר גָּדוֹל. פְּלִיטַת הֶחֳמָרִים הַמַּזִּיקִים פּוֹעֶלֶת פְּעֻלָּתָהּ הַטּוֹבָה וְהַמַּבְרִיאָה בַּגְּוִיָּה כְּשֶׁהִיא שְׁלֵמָה בִּתְכוּנָתָהּ, וַהֲרָקָה רוּחָנִית שֶׁל כָּל מַעֲשֶׂה רַע וְכָל רִשּׁוּמִים רָעִים וּמְקֻלְקָלִים הַבָּאִים מִמֶּנּוּ, שֶׁל כָּל מַחֲשָׁבָה רָעָה וְשֶׁל כָּל רִחוּק מֵהַתֹּכֶן הָאֲצִילִי הָאֱלֹהִי בִּכְלָל, שֶׁהוּא יְסוֹד לְכָל רַע, לְכָל גַּסּוּת וְכִעוּר, מֻכְרַחַת הִיא לָבוֹא, כְּשֶׁהָאוֹרְגָּן בָּרִיא מִצִּדּוֹ הָרוּחָנִי וְהַגַּשְׁמִי יַחְדָיו."
אומר הרב קוק שהמנגנון איתו נברא העולם הוא כזה שאדם קולט לתוכו המון דברים ואז נעשה סינון וברירה בתוך הגוף והנפש מהם הדברים הטובים שצריכים להישאר ומה צריך לצאת.
במצב בריא, מצב שמסמן רעננות ובריאות של הגוף (וזה תוצאה של אכילה נכונה וחיים בריאים) זה מצב שבו הגוף פולט את מה שלא טוב ויש לאדם הרגשה טובה ונעימה כאשר הפסולת יוצאת מתוכו וזה לא רק בצד הגופני אלא זה גם בצד הנפשי, הרוחני. בצורה טבעית אנחנו קולטים לתוכנו כל מיני שמועות, מראות, מחשבות וכו' ואנחנו צריכים לעשות סינון בין הדברים אותם אנחנו מנסים להשאיר בתוכנו ואילו דברים אנחנו מנסים להוציא, לשכוח ואט-אט האדם גם מנסה מלכתחילה לא לקלוט את אותם דברים שליליים וזהו תהליך מובנה בתוך האדם.
לפני שנמשיך לפסקאות קצרות אך חשובות בפרק יד שם הרב מעמיק את החיבור בין הגוף לנפש, בין הצד החומרי לצד הרוחני, נעבור לפרק א שם הרב מסביר על התשובה הטבעית גופנית:
"בתשובה הטבעית יש שני חלקים: תשובה טבעית גופנית ותשובה טבעית נפשית. הגופנית סובבת את כל העבירות נגד חוקי הטבע, המוסר והתורה, המקושרים עם חוקי הטבע. שסוף כל הנהגה רעה הוא להביא מחלות ומכאובים, והרבה סובל מזה האדם הפרטי והכללי. ואחרי הבירור שמתברר אצלו הדבר, שהוא בעצמו בהנהגתו הרעה אשם הוא בכל אותו דלדול החיים שבא לו – הרי הוא שם לב לתקן את המצב, לשוב לחוקי החיים, לשמור את חוקי הטבע המוסר והתורה, למען ישוב ויחיה וישובו אליו החיים בכל רעננותם.
המדיצינה עוסקת בזה אמנם הרבה, אבל לא נשתכללה כפי הנראה עדיין לגמרי עבודה גדולה זו, ולא נמצא עדיין הפתרון הנכון לכל שאלות התשובה הגופנית, עד כמה שיש בגבולות החיים להחזיר לאדם את כל האבוד ממנו מצד החטאים מהרסי הגוף וכחותיו. וכפי הנראה מקצוע של תשובה זו תלוי הוא, בקשר חזק, ביתר חלקי התשובה הרוחנית-הטבעית, האמונית והשכלית."
חלק מתהליך התשובה שלנו כפי שעולה בפסקה זו עלינו לחיות בריא. תזונה בריאה, ספורט, שעות שינה מסודרות וכו'. עצה טובה וידועה לכל אחד היא גם לנסות להמעיט בתרופות כשמתאפשר ולא לשתות כדורים ותרופות על כל כאב קל ולתת לגוף להתרפא לבד ולהתמודד, גם כאשר זה קצת כואב.
(בהמשך הפסקה בפרק א' הרב עוסק ב'מוסר הכליות', בייסורי המצפון הפנימיים של האדם, הבריאות הנפשית של האדם, ואם לאדם יש מצפון אז זו הוכחה לכך שנפשו אינו כהה וכאשר המצב הוא בריא וטוב זה יאפשר לאדם גם להוציא את החומרים הלא טובים בגוף ובנפש.)
בחלק השני של השיעור נעסוק בהבנת הקשר בין הצד הרוחני והנפשי של האדם לצד הגופני הגשמי.
פרק יד' פסקה כ':
"ברפיון הרצון הגורם כמה מכשולים, אשם הרבה חסרון הכח הגופני אף שגם הוא אחוז בכמה גורמים מוסריים, מכל מקום בתיקום התשובה צריכים לדקדק על כל הגורמים לרפיון הרצון, ולהשתדל בתיקון כללי, בין ביחס המוסר והטוהר הרוחני, בין ביחס הגוף וחיזוק כוחותיו כדי שיהיה האומץ הנפשי מצוי ביתר תיקון ושכלול בסיסי"
אדם מרגיש שיש לו רפיון ברצון וזהו רפיון שיכול לפגוש אותו במשך הלימוד, שעות הקימה, ריכוז יתר וכו', סוג של רפיון ברצון, משהו שאדם רוצה אך לא מצליח להוציא את זה לפועל, ופעמים רבות אנו מנסים לפעול בצורה ישירה מול העניין אך אומר הרב קוק שיש לבדוק גם את חסרון הכוח הגופני, את יחס הגוף וחיזוק כוחותיו.
ברמה היותר גבוהה, אפשר להיעזר בפסקה של הרב קוק במידות ראי"ה, ערך הרצון: "צריך שיתגדל הרצון בכלל בכוחו השלם ואח"כ מפתחים אותו בקודשו ודרך החינוך הרגיל צריך להיות בין לגדולים בין לקטנים הגדלת הרצון והגברתו וצחצוח טהרתו ותרופת האידיאליות שלו כאחת"
אומר הרב שייתכן שאדם מדלג שלבים. הוא מאוד רוצה להוסיף שעות בלימוד וכו' אבל הוא לא עבד על הרצון בכוחו השלם, ברמה הבסיסית שלו שבה אדם מחליט דברים כלליים ועומד בהם. דברים שאינם קשורים לקודש בהכרח. לדוגמא אדם מחליט שהוא ירוץ בכל שבוע 3 פעמים ואחרי פעמיים הוא כבר מפסיק זו עבודה על הרצון שלו שאח"כ תוכל להשפיע על הרצון בקודש. בשלב הבסיסי של הגוף והחיים הטבעיים חסרה שם עבודה בסיסית על הרצון, ובהמשך יגיד הרב שזו עבודה שצריכה להיעשות במקביל מתוך ההבנה שזהו כח הרצון השלם והוא מתחיל מהדברים הכלליים החומריים, מה אני אוכל וכמה ואיזה ספורט אני עושה ושליטה על הטלפון וכו' וזה משפיע בצורה ישירה על כל המהלכים האחרים.
(לשאלת אחד הבחורים על שיטת העבודה על הרצון אומר הרב גבריאלי שבשיעורים בהמשך נעסוק ב'איך לרצות לרצות' אבל צריך לזכור שזה יתחיל ויסתיים בתפילה מכיוון שזהו עבודה פנימית מאוד קשה, ועצם הבקשה מה' היא פתיחת פתח לסייעתא דשמיא שתיכנס ואכמ"ל)
נמשיך בפרק יד, פסקה יג1[1] :
"לפעמים מתאמצים לתקן המעשים, ואין מגיעים. וסיבת הדבר הוא שהחסרון מונח באיזו חולשה גופנית או בחסרון ידיעה והתרגלות בענייני העולם והחיים ואז הם הם גופי תורה"
לפעמים אדם מנסה לתקן איזו מידה או איזה חטא וכדו' וסיבת הדבר היא שמדובר על חולשה גופנית או ב"חסרון ידיעה והתרגלות בענייני העולם והחיים", יש פה איזה דילוג על שלב מסויים. דילוג על תזונה בריאה או שינה או ספורט וכן על זה הדרך ומסיים הרב במשפט מדהים שבו הוא אומר: "ואז הם הם גופי תורה". אנו מכירים את המושג 'גופי תורה' ממסכת אבות שם מדובר על דברים עמוקים וחשובים ואומר הרב קוק שדווקא העיסוק בגוף, העיסוק בענייני העולם והחיים הבסיסיים זה יכול להיות גופי התורה ממש. הטבע הוא לא מובן מאליו! אם הגוף לא בריא ורענן הוא לא זריז ושמח וזה יפגוש את האדם גם בלימוד התורה ובעבודת ה' שלו ולהפך בעז"ה כשאדם עובד על הדברים הבסיסיים זוהי התשתית לכל העבודה החשובה וזה יכול לסלול את הדרך הנכונה לעבודת ה'.
נסיים את הפרק הזה בפרק יד' פסקה יג':
"אף על פגמים שיסודם הוא חלישות הגוף צריכים לשוב בתשובה, עליהם ועל כל תולדותיהם. מכל מקום צריכים להתחזק מאוד שלא להתפחד יותר מידי, ביחוד מפני הפגמים הללו שהמזג החולה של הגוף הוא סיבתם שכבר יש פתח גדול לחסד עליון שלא יחשוב ה' לו עוון את מה שבא לידו באונס המזג, בין במה שהוא במעשה ובין בשב ואל תעשה. וכשם טובה היא מרדות בליבו של אדם כך נחוצה היא ההתאמצות הלבבית כדי להיות נכון לעבודת ה' בתורה ובעבודה תמה, בדעה צלולה עד כמה שהיד מגעת"
הרב מסיים בכך שאנחנו צריכים להגיע למצב שבו אנו עובדים את ה' בדעה צלולה. חז"ל אומרים "שמייתא בעיא צלילותא", כשאדם נכנס ללימוד הוא צריך שהמחשבה שלו תהיה צלולה. מתי המחשבה צלולה? יש מס' סיבות שחלקם מתחילות גם בסיבות שאמרנו קודם על בריאות ורעננות הגוף, טרדות שמעסיקות את הראש ועוד אבל צריך להגיע למצב של רעננות הגוף והנפש שישפיע על הדעה הצלולה ועם זה ניכנס ללימוד שיהיה טוב יותר, אבל הרב מסייג ואומר "עד כמה שהיד מגעת" וכנראה חשוב לרב לומר זאת בהמשך לדבריו באמצע הפסקה "וצריכים להתחזק שלא להתפחד יותר מידי". לפעמים בנאדם אנוס בענייני הגוף, כל מיני הגבלות אובייקטיביות שטבועות באדם שלעיתים לא ניתן להילחם בהם לגמרי או להגיע לרמה מקסימלית והרב מציין ומוסיף שאדם צריך לזכור שיש דברים שבאמת אנחנו כמעט לא יכולים לשנות אבל השאלה הגדולה היא מתי לומר זאת וצריך אדם להבחין בעצמו ולהיות עם אמת פנימית גדולה כדי לחלק בין הדברים שהם עבודה על כח רצון וכו' לבין הדברים שהגוף או הטבע מגביל אותנו. חשוב להיות בדעה צלולה, אבל עד כמה שהיד מגעת. לפעמים יכולה להיות טרדה או בעיה שלא קל להתגבר עליה וצריך ללמוד לחיות ולעשות את המקסימום עם זה ולא להיכנס למרה שחורה וכדו' אלא לעשות את המקסימום מתוך מה שאדם נמצא בו.
סיכום:
פתחנו בכך שהתשובה במהותה היא תיקון והיא מצב של בריאות הנפש והגוף שמתחילה עם פליטת החומרים השליליים וסינונם, עובר להרגלי חיים נכונים (פרק א' תשובה טבעית) וזה עובר לכך שזהו בסיס לרפיון הרצון ותיקון המעשים ודבריו של הרב על כך ש"הם הם גופי תורה" וסיימנו בצורך האמיתי של דעה צלולה אבל עד כמה שהיד מגעת עם המגבלות האובייקטיביות.
- פסקאות הכוכבית אלו פסקאות שמצא הרצי"ה לאחר ההוצאות הראשונות ושילב אותן בהוצאות הבאות. ↑