רשימת מכולת או נתינת סיכוי לאהבה?
אלפי שמיניסטים יוצאים למסעם בחיפוש אחר דרכם העתידית בין סבך המסגרות הלא מוכרות להם ומחפשים את בית המדרש שממנו ישאבו בשנים הבאות.
ב"ה במהלך השנים התברכנו בלמעלה ממאה מוסדות תורניים לתקופה שאחרי התיכון – השלב המכריע בבניין הרוחני והאמוני של אישיותנו ערב היציאה למשימות החיים. הדברים מתחדדים על רקע החשבון העתידי, שכן ברור לכולנו כי להחלטה שאתה מקבל היום יש השלכות ארוכות טווח –
מי יהיו חבריי? (רק עיצמו לרגע את העיניים ודמיינו את 6 השנים האחרונות של חייכם בישיבה תיכונית אחרת…) איך אראה בעוד 5 – 10 שנה? איזה בית אבנה?
מנגד ניצבת התובנה הפשוטה שלכל אחד יש נשמה אלוקית מיוחדת, אותה עליו לגלות במקסימום במהלך חייו – עולם כמוס וטהור של כישרונות, תובנות, ערכים עימם נטביע את חותמנו במציאות ונקדמה לעבר ייעודה – הגוון של כל אלו, הינו במידה רבה, פועל יוצא של אופי המקום בו נזכה להיפגש עם דבר ה' – התורה!
איך מצליחים להכריע בדילמה כ"כ מורכבת?
יש שיאמרו שהפיתרון נעוץ בשכל – שקלול רציונאלי של מס' גורמים מאוד ברורים. הוי אומר שבכניסתך לשבו"ש עליך כבר להיות מוכן לביצוע עבודת מחקר אקדמית אודות הישיבה: כמה שיעורים יש בישיבה, לקטלגם על פי נושאים ובחינת התאמתם עבור צרכיך כפי שאתה מכירם כיום, מתן ציון בכתב בין 1-10 לאווירה החברתית\ אופי השבת\ שיטת הלימוד\ הדגשים החינוכיים\ אופי הרבנים וייחוסם לישיבותיהם ורבותיהם…כך לגבי כל ישיבה וישיבה, עד שתגיע לפחות ל 20 ישיבות כדי לקבל סקירה שכלית ראויה לשמה.
לבסוף תתקבלנה התוצאות : 75 לישיבה x ו 87 לישיבה y…
בינינו, וכי הדבר אפשרי ? ויותר מכך, האם הוא אמיתי?
נרצה להציע פיתרון אחר, והבשורה הטובה היא שהתשובה הינה הרבה יותר פשוטה.
לשם כך, יש מקום להציב סימן שאלה חשוב – האם בחירת הישיבה נתונה אך ורק בידיי או שמא נשגבת היא מהבחירה החופשית שלי ונתונה גם ואולי בעיקר בידי ה' יתברך הזורם בתוכי בצמתים הקריטיים של חיי ?לכאורה, כל ילד בגן יודע ש – "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים" (ברכות לג:), אם כך הרי שההחלטה היא כולה שלי וה' כנראה יושב לו בצד בציפייה, מחזיק לי אצבעות ומתפלל שאבחר נכון…
אין הדבר סוד שתחומים רבים בחיינו מוכרעים שלא על פי בחירתנו, אף שאלו מהווים מרכיבים משמעותיים באופיינו ותפקידנו בעולם. לדוגמא- הבית בו אני נולד, התכונות, הכישרונות והיכולות שניתנו לי בלידתי, תנאי חיים כלכליים, שכליים, חברתיים, גופניים. כל אלו ועוד נקבעים על ידי ה' יתברך (כחלק מהנהגת המזל העליונה – עיין שם רמח"ל ב'דעת תבונות' בסוגיית המזל) כפועל יוצא של התיקון אליו אני נדרש בעולם הזה.
החידוש הוא שההנהגה האלוקית הזו פועלת בתוך חיינו גם בתחומים הנוגעים במישרין ליראת שמיים.
כך למשל, חז"ל במקומות רבים דברו על עקרונות אמוניים נוספים המעמידים את היחס בין הבחירה שלי לבין החלק של ה' בבחירותיי בתחום הרוחני, באופן קצת יותר מאוזן : "בדרך שאדם רוצה לילך בה, מוליכין אותו" (מכות י:) או "הבא ליטהר מסייעין בידו" (פסיקתא זוטרתא, שמות) או "פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו" (שיר השירים רבה) ועוד כהנה…
תמונה מופלאה ניצבת לנגד עינינו – ניתן לדייק בחז"ל שתחום האחריות שלנו מסתכם בעיקר באופק הרצון, דבר שעולה גם מהמקור בו פתחנו – "…חוץ מיראת שמיים" : החלק הבחירי שלנו קשור בעיקר לתחום היראה, בבניית היחס הפנימי, הנפשי אל ה', באם נתרומם מעל הקטנות, צמצומי המבט הפשטני על העולם ונכיר בה' כמלך על כל הארץ אשר מתגלה במציאות, בהיסטוריה ולא פחות מכך בתוכנו.
מתוך כך, אני מתמלא ביראת הרוממות ואפילו אהבה ומתוך כך אני בוחר בטוב, אני רוצה לקום, להתרומם ולגלות את האוצרות שה' טמן בנשמתי, לברר את העולם הרוחני שלי, להשקיע בבניית האישיות שלי, אני בוחר ללכת לישיבה…מכאן ואילך, ה' נכנס לתמונה מושך בחוטים ומכוון מאחורי הקלעים במהלך גאולתי הפרטית ממש כפי שנוהג הוא בגאולה האחרונה ביחס לאומה כולה.
מסתבר שבבחירות קשות הקב"ה מצפה מאיתנו בעיקר 'לרצות'.
כך אני בוחר להגיע לישיבות מסוימות לשבוע ישיבה ולא לאחרות לפי החלטה פנימית, שנובעת בחיצוניות מעצתו של הר"מ/ ראש הישיבה שלי, הורי, חבריי מהמחזור הקודם ועוד כהנה וכהנה,
אולם בעומק נובעת מהכוונה אלוקית מובהקת. אף בהגיעי לישיבה אני מנסה לשמוע, לברר, וטוב שכך, אולם כאמור, היכולת שלי מגיעה עד גבול מסוים, עד כמה שכבר ניתן להתרשם במהלך ביקור בן מס' ימים…
לכשתשאל בחורים לסיבת הגעתם לישיבה מסוימת ולא לאחרת, לא מן הנמנע שנשמע סיבות בסגנון של : החבר'ה היו נחמדים, הרבנים יחד עם הבחורים התייחסו אלי, זו ישיבה רצינית, מתאים לי וכו'.
הסיבות הללו עשויות להיתפס כרדודות, לא ממצות ומדי חיצוניות ביחס לעניינה הייחודי של הישיבה הספציפית בה ביקרתי, אולם אין הדבר נכון כלל ועיקר :חידוש גדול ועצום לימדונו חז"ל, שאלמלא אמרוהו הם, אין איש יכול היה לאומרו –
"אמר רבא לעולם ילמד אדם תורה במקום
שליבו חפץ שנאמר 'כי אם בתורת ה' חפצו'" (ע"ז יט.).
מהרש"א שם: "כבר אמר רבי לעיל ממקום שלבו חפץ דהיינו מאיזה מסכת וספר כדמסיק אבל הכא אמר במקום בבי"ת היינו אצל איזה
רב שלבו חפץ".
במילים אחרות, כאשר כבר הגעת כבר לישיבה מסוימת מבין עשרות, שאלה חשובה שצריכה להישאל עפ"י הדברים שראינו לעיל היא-
האם ליבך חפץ במקום או לא?
שמא תשאל, כיצד הלב הגיע לקדמת הבמה?
מה עם השכל המבקר, המכריע בין סברות ואפשרויות שונות, צריך להיות ריאלי,
לא להיסחף אחרי רגשות חולפים ומזדמנים, אלו, כפי שבאים בעוצמה כך יכולים להיעלם..
אשר על כן, ולמען הסר ספק מחדש רבא שישיבה בוחרים לפי נטיית הלב.
נחדד – ברור שלשכל יש מקום חשוב בהחלטה, ועימו לשיקולים, ציפיות ומחשבות אודות הישיבה.
אולם כבודו במקומו מונח, אסור להשתעבד אליו ולדחות את הרגש הטבעי, את אותה הזדהות, נטיית הלב שמתעוררת במהלך או בסיכום השבו"ש.
משל למה הדבר דומה? לפגישות בין גבר ואישה למטרת חתונה, ברור שההחלטה הגורלית לא תתקבל רק בגלל שרשימת המכולת שהכינו לפני שנפגשו התבררה כקיימת אצל הצד השני, אלא פשוט בגלל שהם אוהבים אחד את השני, נקשרו בקשר עמוק ומחבר – 2 שהם 1!
דומה שניתן לראות את הדברים כנס וחסד אלוקי שנטבע בנשמתנו עמוק פנימה, הלה תמיד המתין שם (בתוכך) וחפץ היה להתגלות. כעת, אם אכן הגעת לישיבה שאכן מתאימה עבורך, נטיית הנשמה הזו תפרוץ ותתקשר אל המקום, אל אותה ישיבה, במין תודעת רגש ולב של 'ליבו חפץ' – שכיח שתעטוף את זה במילים והסברים שונים ומשונים – חבר'ה, יחס…אבל בעומק פשוט ליבך חפץ…וזה בסדר גמור !!!
כך לימדנו מרן הרב קוק זצ"ל בספרו אורות התורה (פ"יא, ב') : "האדם הישר צריך להאמין בחייו. כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה. התורה צריכה שתהיה נר לרגלו, שעל ידה יראה את המקום ששם הטעות עלולה, שלפעמים תתע הנפש בתהו לא דרך. אבל המעמד התמידי צריך להיות הבטחון הנפשי. האיש הישראלי מחויב להאמין, שנשמה אלהית שרויה בקרבו, שעצמותו כולה היא אות אחת מן התורה".
אם בחרת לשים פעמיך לישיבה, ללמוד תורה, להיפגש עם מי שאמר והיה העולם ומתוך כך עם עצמך, סימן שהחלטת לפתוח פתח כניסה לקב"ה לתוך חייך, בחרת לרצות ללכת, לטפס, באת להיטהר – ודאי שעליך אמר הרב קוק – "האדם הישר", האמן בחייך, בהרגשותיך, בחפץ ליבך ונשמתך הטהורה שישרים הם, רבש"ע ילווה וידריך אותך מעתה והלאה.
כל שנותר זה להתמיד עם אותה ישרות פנימית ורצון טוב בהגיעך לשבו"ש, עליך לנסות להיפגש באמת עם הישיבה, להיכנס לשיעורים, לדבר עם הבחורים, הרבנים, לחוות עונג שבת, טיש, לשאול את כל השאלות שרק עולות בדעתך בלא להתבייש, בקיצור, להיפתח.
מתוך כך נשמתך תדריך אותך בליווי אלוקי צמוד דרך נטיית ליבך, וכמובן החשוב ביותר- לא לשכוח להתפלל על זה.
בהצלחה!
