ישראל לוטטי הי"ד

נולד בנתיבות ב- ד' אדר ב' תשמ"ד, 8.3.1984. התגורר בנווה דקלים. התגייס ב – 25.11.2002 לחטיבת גבעתי, גדוד שקד בתפקיד חובש. נרצח בחדירת מחבלים למוצב סמוך למורג ב- ח' תשרי תשס"ה, 23.9.2004 . הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בגוש קטיף. קברו הועתק אחרי עקירת גוש קטיף לבית העלמין בניצן. הותיר הורים, אח ושלוש אחיות. בן 20 במותו ישראל – בן רחל ואלי. נולד ביום ד' באדר ב' תשמ"ד (8.3.1984) בנתיבות. אח לאבי, ארנית, שני, שיראל ודניאל. בהיותו בן 7 עבר להתגורר עם משפחתו ביישוב נווה דקלים שבגוש קטיף. למד בבית-הספר היסודי ובחטיבת-הביניים "נאות קטיף". הוא עשה את לימודיו התיכוניים בישיבה התיכונית בכפר מימון. בשעותיו הפנויות התנדב במד"א בנתיבות. ישראל היה מתנדב מסור, שתמיד ביקש לעזור ואף נהג לבלות את חופשותיו בהתנדבות ב'מוקד ביטחון חוף עזה'. עם תום לימודיו בישיבה, ביום 25.11.2002, התגייס ישראל לצה"ל, ל"גבעתי". הסיבה העיקרית לכך הייתה שרצה לשמור על ביתו, שהרי חטיבת "גבעתי" יושבת ברצועת עזה, שם התגורר. כ-10 ימים לפני נפילתו, עבר ישראל תאונה במסגרת פעילותו הצבאית וסבל מכאבים איומים. הוא סירב לקבל חופשת מחלה משום שידע שמשמעות הדבר היא שחייל אחר יצטרך להישאר בבסיס במקומו. ישראל היה מוכן למסור את נפשו לזולת, לעם ולארץ- ישראל. כל חייו היו מושתתים על עזרה לזולת וגמילות חסדים. ישראל היה אהוב על כולם, הסתדר עם כולם, אהב שלום והשכין שלום ותמיד שימש אוזן קשבת לחבריו. ביום ח' בתשרי תשס"ה (23.9.2004), לאחר שנה ועשרה חודשים של שירות מסור, נפל סמ"ר ישראל לוטטי בקרב במוצב מורג והוא בן עשרים. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין בגוש קטיף. הותיר אחריו הורים, אח, שלוש אחיות, גיס – אמנון ואחיינית – שי, שמלאו לה חודש ימים. אלי, אביו של ישראל, כותב עליו: "אנחנו חושבים שהצוואה שישראל ז"ל השאיר לנו ולאומה ככלל היא נתינה, גמילות חסדים ואהבת ארץ הקודש. אלה הם שלושת הדברים שאיפיינו אותו." לזיכרו של ישראל ניטעה חלקת יער ביער מיתר מטעם מנהל מד"א נגב, יהודה שושן, בשיתוף קק"ל מחוז דרום גילת, בנטיעות ט"ו בשבט תשס"ה. בעקבות תהליך "ההתנתקות" הובא ישראל בשנית לקבורה בחלקה הצבאית בבית-העלמין בניצן ביום כ"ה במנחם-אב תשס"ה לאחר שהועבר מחולות גוש קטיף. ​ ת.נ.צ.ב.ה. 

איתמר יפת הי"ד

בן 18 מנצר חזני נרצח מירי של צלף פלשתיני בראשו בשעה שנסע ברכב בצומת גוש קטיף כ"ג חשוון תשס"א: ​ איתמר יפת הי"ד בן 18 מנצר חזני נרצח בירי של צלף פלשתיני בראשו בשעה שנסע ברכב בצומת גוש קטיף. איתמר היה בדרכו לכפר דרום להתנדב בהרחבת היישוב בעקבות הרצח של גבי ביטון ומירי אמיתי הי"ד בפיגוע "אוטובוס הדמים" (בו גם נקטעו רגליהם של ילדי משפחת כהן). לאחר הירי הוא הוטס לבית החולים סורוקה בבאר שבע, שם ניסו להחיות אותו ללא הצלחה. משפחתו של איתמר היא מהוותיקות בקהילת נצר חזני. איתמר התחיל את לימודיו במכינה ביתיר, ולאחר מכן עבר ללמוד בישיבת ההסדר נווה דקלים. למרות שהותו הקצרה בישיבה עד להרצחו (כחודש וחצי), איתמר התחבב מאוד על חבריו לישיבה. הוא הרבה ללמוד את ספר קהלת, ואף זכה לכינוי "קהלת". לזכרו, העביר רבה של נצר חזני הרב יצחק עראמה הי"ד (שנרצח בט"ו טבת תשס"ג) שיעורים לתלמידי הישיבה בספר קהלת לזכרו, ואף הוציא לאור את הספר "קהילת איתמר" לע"נ. איתמר היה אחד משבעת ילדיהם של בני ורחל, הוא נקבר במושב קדימה. לקריאת פרטים נוספים יש ללחוץ כאן. ת.נ.צ.ב.ה.

גבי ביטון הי"ד

כ"א חשוון תשס"א: גבי ביטון הי"ד, בן 35, נהרג כאשר מטען צד התפוצץ לצידו של אוטובוס סמוך לכפר דרום, שעה שהסיע תלמידים מהישוב לבית הספר בגוש קטיף. כשלושים תלמידים ומורים נסעו באוטובוס בזמן ההתקפה. גבי ביטון נהרג יחד עם מירי אמיתי הי"ד ועוד תשעה נוסעים נפצעו.  ​ גבי, תושב כפר דרום, נולד בירוחם שם הכיר את אישתו אביגיל שהייתה בת שרות בעיר ו"אומצה" ע"י משפחתו של גבי. הוא למד בישיבת ההסדר בנווה דקלים בין השנים תשמ"ה – תשמ"ט.  ​ ​ חבריו זוכרים את אהבתו הרבה לתורה ולקדושה. הוא היה נאהב על חבריו ורבותיו.טוב ליבו והשקט שהקרין חרוטים היטב בזיכרונם של כל הסובבים אותו.גבי השאיר אחריו שישה ילדים כשהגדול ביניהם (בזמן הרצח) בן 12 והצעיר בן 4 חודשים.גבי נקבר בירוחם. ​ לקריאת פרטים נוספים יש ללחוץ כאן. ​ ת.נ.צ.ב.ה.

טלי חטואל וארבעת בנותיה הילה, הדר, רוני ומירב הי"ד

ביום י"א באייר תשס"ד, נרצחו טלי וארבעת בנותיה בידי מרצחים נתעבים בציר כיסופים. טלי היתה בחדש התשיעי להריונה. הילה היתה בת אחת עשרה. הדר בת עשר. רוני בת שש. מירב הפעוטה בת שנתיים ביום זה התקיים משאל מתפקדי הליכוד, בו היו צריכים להביע את דעתם על תכנית הגרוש של אריק שרון. טלי יצאה מביתה, ברכב מקושט עם שלטים וסטיקרים למען המשך ההתיישבות בגוש קטיף. מטרת נסיעת היתה לשכנע את מתפקדי הליכוד באשקלון להצביע נגד התכנית האומללה. בעיקול שאחרי הגשר, ארבו להן 2 חיות אדם ורצחום מטווח קרוב. טלי היתה נשואה לבוגר הישיבה דוד חטואל הי"ו, מנהל בית ספר אסף מימון באשקלון. משפחת חטואל התגוררה, כמו רבים מבוגרי הישיבה, במושב קטיף מיום נישואיהם. בנותיהם התחנכו בבית ספר לבנות עצמונה ובמוסדות החינוך בקטיף. טלי עבדה כעובדת סוציאלית במחלקת הרווחה של גוש קטיף. היא היתה עובדת סוציאלית ב"נשמה". היתה קשובה לכל, סיעה בכל מה שאפשר, מעל ומעבר לחובתה במסגרת העבודה. טלי יחד ודוד יבל"א הקימו בית של תורה יראת שמים, חסד, צניעות ומסירות נפש לארץ. על אותן חמש נשמות טהורות נאמר: "הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן" (פסחים נ') ​ לקריאת פרטים נוספים יש ללחוץ כאן. ת.נ.צ.ב.ה

שתפו עמוד זה

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב print
Print